סוריאנהSyrianaארה"ב 2005בימוי, תסריט: סטפן גייגןהפקה: ג'ורג' קלוני, סטיבן סודרברג, ג'ף סקול, שרה ברדשו, בן קוסגרובשחקנים: ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, ויליאם הארט, ג'פרי רייט, כריס קופר, טים בלייק נלסון, אמנדה פיט, כריסטופר פלאמר, אלכסנדר סידיג, ניקולס ריס-ארט, דיויד קלינון, סטיבן הינקל, קאווה סארי, מזהאר מוניר, סונל דאדרל, עמר וואקד, מרק סטרונג
"סוריאנה" (ובאנגלית: 'סיריאנה') הוא אחד המותחנים הפוליטיים המבריקים ביותר של 2005-2006. נוקב, מתוחכם ומשופשף, אנטי-הוליוודי ותובעני עבור הצופה הממוצע. זהו סרט אינטליגנטי ורציני על סוגיה מרכזית בעולמנו: המאבק בין תעשיית הנפט ובין שאר העולם. 'סוריאנה' משרטט בסבלנות אין-קץ את מפת האינטרסים הסבוכה של הממשל האמריקני, רשות הביון (CIA), תאגידי הנפט הגדולים, משרד התובע הכללי של ארה"ב, חברות הייעוץ הפיננסיות, הממשל האיראני, ערב הסעודית, הלבנונים וכמובן האדם הקטן באמריקה. הסיפור רחוק מלהיות פשוט, ודורש צפייה שנייה כדי להבהיר את כל הפינות החשוכות: סוכן סי-איי-איי שחוק נשלח למשימות התנקשות במזרח התיכון לשם הגשמת האינטרסים האמריקניים. הוא עושה זאת בלי לחשוב, עד שהוא מסתבך והמערכת נוטשת אותו במערכה. הוא נלחם חזרה ואף מנסה לשנות משהו -- אבל זה מאוחר מדי. אם מישהו מעוניין במסר קל ופשוט, הנה הוא: ארה"ב מעודדת אלימות, אי-יציבות, דיקטטורות איסלאמיות ואנרכיה במזרח התיכון בגלל אינטרסים צרים של נפט זול. קל לעיכול? לא ולא. אז בואו נתחיל להרכיב את הפאזל.
סיפורנו מתחיל בבמאי סטפן גייגן. במהלך התחקיר לסרטו עטור-הפרסים טראפיק, העוסק בתעשיית הסמים הבינלאומית, הוא שם לב כיצד האינטרסים של תעשיית הנפט ותעשיית הסמים משתלבים זה בזה. אחרי שסיים את 'טראפיק' בו הגיע למסקנה שארה"ב מעודדת טרור ופשע בגלל מדיניות סמים מתחסדת ופרימיטיבית, הלך לרעות בשדות הנפט המוריקים. ספרו של סוכן הסי-איי-איי רוברט באייר (See No Evil) שימש נר לרגליו כאשר בא להכין את התסריט ל'סוריאנה'. מסקנתו זועפת: ארה"ב לא נלחמת בטרור העולמי אלא מעודדת את הטרור העולמי בגלל מדיניות חוץ פשטנית ותאבת-צבע. לרוע המזל, המדיניות האמריקנית מזינה את עצמה ומעודדת הסלמה, בורות והתעשרות של מעטים על חשבונו של הרוב הדומם. הערבים לא רוצים דמוקרטיה? הם בהחלט רוצים. אפילו חלק מן השליטים שלהם רוצים. אבל האמריקנים, לעתים מתוך ראייה קצרת-טווח, מחסלים כל סיכוי לכך. תאגידי הנפט מעדיפים לשחד נסיכי-נפט קלי-דעת, במקום לעשות עסקים רציניים עם ממשלות מסודרות ופרלמנטים מודרניים. כך הרבה יותר קל לייבש את מאגרי הנפט במדבר. 'סוריאנה' מראה, בצורה משכנעת ואפקטיבית, כיצד סוכנות הביון משמשת 'רוצח להשכרה' עבור האינטרסים הקטנוניים של תאגידי נפט מושחתים. מערכות הממשל מעודדות כאוס במזרח התיכון, כי רק כך העולם הערבי אינו מסוגל לבנות מדינות מסודרות ולענות על צרכי העם. משרד המשפטים האמריקני מעלים עין כאשר ברוני-נפט אמריקנים משחדים ממשלות זרות, כגון קזחסטן בסרט, כי בסופו של דבר זה טוב לחבר'ה של וול סטריט. אז מי באמת מייצר את הטרור? ארצות הברית של אמריקה. היא מעודדת דיקטטורות-נפט, היא מייבשת את המזרח התיכון מכל אוצרות הטבע הטמונים בו, במטרה להחזיר אותו למצבו הקודם: אוסף שבטים עני במדבר. מי שאינו בקיא בהיסטוריה של ערב הסעודית (סעודיה), עלול להסתבך כאן. 'סוריאנה' מתמקד בממלכה הסעודית כאשר הוא מתאר את מלחמת הירושה של נסיכי הנפט, בובות על חוט בתיאטרון של הדוד סם. נשיאים ונשיאים-לשעבר טומנים ידם בצלחת וממנים את המלכים הסעודיים שיתאימו לאינטרסים של חברות הנפט הגדולות. במקביל, הם מבצעים 'חיסול ממוקד' בכל מי שעשוי לאיים על כוחם ושלטונם (ולא אמרנו מילה על ישראל, שמחסלת כל מי שעשוי לאיים על שלטון הכיבוש בשטחים). גם לא אמרנו מילה על משפחת בוש, אבל גם ג'ורג האב וגם ג'ורג' הבן נמצאים כל הזמן בתמונה. להזכירכם, ג'ורג' בוש האב היה ראש ה-CIA בשנים 1976-1977 והאינטרסים של משפחת בוש בשוק הנפט תמיד היו ברורים ובוטים. הדמוקרטיזציה במזרח התיכון מעניינת את הממשל כמו שלג בלבנון. הם רוצים נפט זול בלי סוף, והם ישמחו מאוד לחסל את התחרות עם סין באמצעים מלוכלכלים. נכון, 'סוריאנה' הוא סרט דחוס ותובעני. נכון, לפעמים קצת קשה לעקוב אחרי עומס דמויות-המשנה ואחרי הכמות האדירה של הסצינות הקצרות והעמוסות-לעייפה. זה לא סרט בידור, פעולה או הרפתקאות, למרות שיש בו פיצוצים ויש בו כוכבים הוליוודים ידועים. 'סוריאנה' מתקרב לדרגת המורכבות הקונטרה-פונקטית של ספרי ג'ון לה-קארה על ביון וריגול. כמו אצל לה-קארה, 'סוריאנה' בקיא מאוד בז'רגון המקצועי של עורכי הדין, הפוליטיקאים והאנליסטים. הוא עוסק בדרגות הגבוהות ביותר של ניהול העולם, וממחיש בצורה מדויקת את השפה, את המניעים ואת הבורות ההרסנית של המעורבים. זהו אקטיביזם קולנועי מיומן ועשוי-היטב, מוגש חם בלי תירוצים, ובדרגת תחכום גבוהה מן הממוצע בשוק. חלק מן הקרדיט מגיע למפיק ג'ף סקול, שהקדיש את מיטב כספו להפקת סרטים אקטיביסטיים כמו 'סוריאנה'. האקדח שמופיע במערכה הראשונה כמובן יורה בגדול במערכה האחרונה. אלא שכאן האקדח הוא טיל סטינגר קטלני מתוצרת חברת ריית'יאון האמריקנית. היורה הוא נער מובטל, עני, חסר השכלה, שנסחף אל תוך מדרשה איסלאמית פונדמנטליסטית בסגנון אל-קעידה רק בגלל שהם נותנים לו ארוחות חמות. 'סוריאנה' אינו נותן לאף דמות את התענוג להיות 'טובה' או 'רעה', ומסתייג באופן שוויוני מן המסית האיסלאמי שמגיע ממצרים, ממש כפי שהוא מסתייג מן האנליסט החתיך (מאט דיימון) שחושב רק על מיקסום רווחים ועלילות שוק ההון. כל הדמויות ב'סוריאנה' נעות במסלולים צרים בלי לראות שום דבר ממעוף הציפור. כל אישיות בכירה רואה לפניה רק את הקריירה שלה -- מלבד אחת: נסיך סעודי נאור ורהוט, שזוכה לגורל אכזרי במיוחד לקראת סוף הסיפור. האם 'סוריאנה' הוא סרט פסימי או ציני? רק במבט שטחי. התסריט של גייגן מביט על המציאות בעיניים פקוחות וזועק לשינוי, אך לא מתוך גישה מוסרנית או נאיבית. הוא לא מחפש פתרונות קלים ולא מסתפק בזעקה על 'טבע האדם'. להיפך: 'סוריאנה' מנתח את המערכות ותובע שינוי עמוק מתוך אמפטיה לכל הצדדים. במקום לייצר טרור בגלל מדיניות חוץ שעוסקת רק ברווחים לטווח הקצר, יוצרי הסרט מבקשים להאיר את עיניה של וושינגטון לדרכים אחרות לניהול העולם. אפשר לרסן את צריכת הנפט הלאומית. אפשר להילחם באופן יעיל בשחיתות תאגידית. אפשר לעודד רפורמות ודמוקרטיזציה בלי לפגוע בכלכלה. אפשר גם להחליף את הבחור שיושב בבית הלבן וחושב רק על חבריו המליונרים שקונים אחוזות ב"מארת'ס ויניירד" היוקרתית.
לסיכום, 'סוריאנה' הוא סרט משובח, שמחזיר את הקולנוע האמריקני אל תור הזהב של שנות השבעים הספקניות. זהו קולאז' רב-מימדי שנטווה בסבלנות נדירה, מעמת אינספור נקודות-מבט ומאפשר לצופה לרקום פנורמה של אינטרסים סותרים. הביקורת על המדיניות האמריקנית אינה באה על חשבון יושר אינטלקטואלי, וכל הסצינות אמינות עד הפרט האחרון. התסריט אינו נסחף לנתיבים רגשניים או מניפולטיביים, גם כשהוא מתאר עקירת ציפורניים, טביעת ילד בבריכה או פיצוץ של מיכלית. שווה צפייה שנייה, שלישית ורביעית. ביחד עם שר המלחמה, פרנהייט 9/11 או לאכול בגדול, הוא מצטרף לשורה מכובדת של יוצרים שלקחו את הקולנוע אל מקום אמיתי של חשיבה יצירתית, מאבק לרפורמה ולצדק חברתי אמיתי. |
