ביקורות קולנוע מאת אורי ברייטמן

חולית - חלק ראשון

Dune: Part One

ארה''ב 2021

בימוי: דני וילנב

תסריט: דני וילנב, אריק רות', ג'ון ספייתס

משתתפים: טימותי שלאמה (פול אטראידיס), ג'וש ברולין (גורני האלק), רבקה פרגוסון (ליידי ג'סיקה), אוסקר אייזק (לטו אטראידיס), סטלאן סקארסגארד (ולדימיר הארקונן), דייב בטיסטה (ראבאן), זנדאיה (צ'אני), חוויאר בארדם (סטילגאר), ג'ייסון מומואה (דנקן איידהו), שרלוט רמפלינג (גאיוס הלן מוהיאם)

צילום: גרג פרייזר

הפקה: דני וילנב, מרי פארנט, קייל בויטר, ג'ו קרצ'יולו

מוסיקה: הנס צימר (זימר)

מבוסס על הספר "חולית" (דיון) של פרנק הרברט (1965)

אורך: 155 דקות

אתר הסרט: dunemovie.net


זהו העיבוד הקולנועי המוצלח הראשון לספר המדע הבדיוני המפורסם של פרנק הרברט מ-1965. זוהי, במקביל, גם משימה כמעט בלתי אפשרית, שכן הספר הוא אנטי-קולנועי ואנטי-הוליוודי באופן מובהק. עומס הסיפורים והפרטים הופך את "חולית" ליצירה שמסרבת לעבור תהליך של קיצור, רידוד או הפשטה. לכן, עבודת התסריט והבימוי של דני וילנב והצוות שלו ראויה להערכה גדולה עוד יותר.

 

ראשית, יש לנו כאן עסק עם סיפור מורכב ביותר. הפוליטיקה הבין-גלקטית שבנה הרברט בספרו היא מסובכת להבנה ומסובכת עוד יותר להמחשה בתבנית חזותית. שנית, "חולית" הופק כנראה מאוחר מדי על ציר הזמן, אחרי שמאות סרטי מדע-בדיוני כבר נתנו לו פייט רציני בזיכרון הקולקטיבי. קצת קשה להמם את התודעה של הצופה המודרני, לאחר "מלחמת הכוכבים", "בלייד ראנר", "המטריקס", "שליחות קטלנית", "הנוסע השמיני" ואפילו "אווטאר".

 

ועדיין, הסרט המושקע והארוך הזה מעניק תמורה מלאה לכספו של הצופה, ועוד יותר מכך. הוא מציג חזון אמנותי עקבי ומלוטש, לצד תשומת לב מעוררת-כבוד למקור הספרותי על שלל פרטיו. 'חולית' הקולנועי חושף צוות שחקנים מעולה, ומצליח לייצר נרטיב מהודק שמתנער - בלית ברירה - מן המורכבות הקיצונית של היצירה הספרותית.

 

חולית - חלק ראשון - מדע בדיוני במדבר צחיח
חולית - חלק ראשון - מדע בדיוני במדבר צחיח

 

לכאורה, "חולית" הוא סרט אנכרוניסטי, שלא היה צריך לצאת לאור בכלל: אין הגיון רב בתרבות ללא מחשבים, ללא רובוטים, ללא בינה מלאכותית. החזון האנטי-טכנולוגי של "חולית" הוכיח את עצמו כמופרך, הרבה לפני מגיפת הקורונה של 2021. הרברט ברא עולם שלם של דמויות בעלות כישורים על-אנושיים, עד שהחזון שלו נדמה מיסטי, אפילו דתי - ולצערנו, גם פונדמנטליסטי.

 

רק לאחר שמקבלים את ההיגיון הפנימי של "חולית" כפי שנכתב במקור, אפשר להתפנות ליהנות מהעושר הויזואלי של הגרסה המוסרטת. וכאן יש בהחלט על מה להתענג: היוצרים משלבים בין סטים ענקיים, גרפיקה ממוחשבת שנראית אותנטית לגמרי, שוטים אדירי-מימדים הראויים לגרסת תלת-מימד ו/או איימקס (IMAX), לצד תקריבי-פנים קיצוניים החושפים את עולמם הפנימי של גיבורי הסיפור.

 

"חולית" לא עוסק באמת בטכנולוגיה, ואפילו לא במדע בדיוני כפי שהתרגלנו לצרוך אותו. הוא לא שואל שאלות על התבונה האנושית, או על היכולת שלנו להישאר אנושיים בעידן המכונה. הוא גם לא תוהה מה מקומו של האדם בעידן של התקדמות טכנולוגיות יומיומית. "חולית" מדבר על אקולוגיה, פוליטיקה וניצול. דווקא כאן, במקום הזה, טמון חלק ניכר מן הכוח האקטואלי שלו.

 

אם יש ל"חולית" חזון כלשהו, הרי הוא מזכיר במקצת את זה של "אווטאר": זכותה הבסיסית של אוכלוסיה ילידית על הקרקע שלה והמשאבים שלה. זהו עיסוק נוסף בחוסר הלגיטימיות של פלישה זרה, מהסוג הקולוניאליסטי שאותו למדנו לתעב. המלחמה בין הקיסר, בית אטריידיס, בית הארקונן - אלו מאבקי המעצמות הגדולות (רוסיה-ארה"ב-אנגליה). אראקיס היא כמובן אדמת עיראק (מישהו אמר דאע"ש ולא קיבל?). החולות הן אלו של המזרח התיכון, מדבר סהרה ומדינות המפרץ. התבלין, אותו "סם המרקוח" (Spice) הוא למעשה נפט (דלק) - עדיין הבסיס הכימי לכלכלה העולמית, שבלעדיו מדינות המערב המתועשות לא יכולות לנוע קילומטר אחד על פני כדור הארץ, שלא לדבר על תנועה בין-גלקטית בחלל החיצון - דלק עבור מנועים רקטיים.

 

מאבקי השליטה בכוכב אראקיס הם מנוע עלילתי לדון בנושאים שכל סרט קולנוע ישמח להתמודד איתם: האם מנהיגות עוברת בתורשה, או שמא היא נוצרת מתוך עבודת שטח מאומצת? האם סובלנות תרבותית היא חולשה או עוצמה? האם משאבי-טבע הם סם ממכר או צורך חיוני? האם ניתן להגיע לפשרה ארוכת-טווח עם שבטים עוינים באקלים קטלני? כל אלו שאלות פוליטיות ותרבותיות עמוקות במיוחד, שסרט מסחרי כמו "חולית" אפילו לא מתיימר לענות עליהן, כי מקומן בעולם התעודה ובתחום הספרות המחקרית.

 

מבחינה אסתטית וקולנועית, "חולית" של וילנב הוא חוויה חושית צרופה. ברור לגמרי שאין כוונה להציג תסריט שנון או ממזרי. גם אין אפשרות להעמיק יותר מדי בפיתוח הדמויות המיתולוגיות או להציג דיאלוגים מבריקים בין פוליטיקאים מיומנים. המוסיקה של הנס זימר מצליחה לחמוק מקלישאות ומספקת מגוון צלילים אקזוטיים שטרם נשמעו באולמות הקולנוע. אפשר לומר שהחלק הראשון נועד בעיקר לשרטט את היקום המסקרן והחידתי של "חולית", ולהעניק את התחושה המיוחדת של חיים על כוכב מדברי עוין, הנשלט על ידי חוקים שונים לחלוטין מאלו שאנו מכירים. תולעי החול ("שיי-חולוד"), למשל, מקבילים לעוצמתו הממיתה של חול טובעני במדבר אמיתי. הם מפחידים אותנו כמו נחש צפע או קוברה.

 

מכיוון שמדובר בהפקה אמריקאית המתבססת על ערכי האקשן ההוליוודי, הסצינות המרתקות ביותר בסרט הן כמובן קרבות החרבות והסכינים - בדומה למסורת הדו-קרב של 'מלחמות הכוכבים' ו'שר הטבעות'. אין דרך יותר טובה להעלות את רמת האדרנלין בקרב הצופים מאשר עימות פיזי מהיר, פנים אל פנים, בין שני גברים שריריים בעלי מיומנויות לחימה מוכחות. ברקע, שני לגיונות של יחידת העילית "סרדאוקאר" ממלאים בצורה נאמנה את תפקיד "הרעים" במחזה האנטי-קולוניאליסטי הזה.

 

יותר מש"חולית" הראשון הוא הימור פיננסי המציית בהכנעה לחוקי התסריט השגרתי, מבחינה היסטורית הוא לא יותר מאשר מחווה חזותית מכובדת ליצירת מופת ספרותית עשירה, מסועפת ומפורטת להחריד. היקום המקורי של "חולית" רואה את עצמו ככזה שאינו כפוף לתפיסות פופולריות של עלילה שגרתית - התחלה, אמצע וסוף - ולכן מותר לקבוע כי לעולם לא יעלה על מסכי הקולנוע סרט המתרגם במדויק את ספרי "חולית", כפי שנכתבו במקור: "משיח חולית", "ילדי חולית" ו"הקיסר האל של חולית".

 

אם משווים את התקציב המפלצתי של הסרט "חולית" (195 מיליון דולר) לתקציב הצנוע של הסדרה הטלוויזיונית של ג'ון האריסון (20 מיליון דולר), אפשר גם לטעון כי המימדים האימתניים של ספרי "חולית" למעשה מכריחים את הקורא הנאמן להתמכר גם לפורמט הטלוויזיוני. האחרון מציע 295 דקות של צפייה רגועה המחולקת לפרקים, לעומת 155 דקות רצופות באולם הקולנוע המלחיץ. בכל הכבוד, מעטים הצופים המסוגלים לשרוד זמן רב מדי בלי להתפנות בבושה אל ממלכת השירותים.

 

אם כן, העוצמה של "חולית" כיצירה קולנועית טמונה ביכולת שלו לזקק רגעים נבחרים מתוך היקום הכביר שנברא רק בספרים. הסרט אכן מסוגל להפחיד, להדהים, לצמרר, לרגש, לייצר זיעה קרה בגופו של הצופה המסוקרן, ולהעניק גם למי שלא קרא את הספר את העונג הנדיר של מסע בעולמות אחרים, אכזריים והרסניים ככל שיהיו. אך דווקא בגלל מימדיה החריגים של היצירה הספרותית ממנה הוא שואב את כל הלגיטימיות שלו - הסרט השאפתני והתובעני הזה חושף את המגבלות והאילוצים של המדיום הקולנועי, גם כאשר הוא מחולק לשני חלקים.

 

לסיכום, "חולית - חלק ראשון" הוא מיצוי מדויק של יתרונות המדיום הקולנועי, מלאכת-מחשבת של מקצוענות קיצונית. יש בו את כל מה שצופים דורשים מקולנוע דרמטי: הוא מבעית, מעורר יראה, גדול בהרבה מכל צורת חיים שראינו, מייצר סיוטים ומדכא שמחת-חיים. הוא מצמית, הוא מבהיל, הוא תרגיל במזוכיזם דיגיטלי - ואי אפשר להסיר ממנו את העיניים. בתפקידו כפרק הראשון, הוא מצליח לעורר תיאבון וסקרנות לקראת המלחמות של הפרק השני. הפרק הפותח נוגע בשלמות לא פעם ולא פעמיים, וראוי להתווסף אל קאנון המד"ב המערבי של המאה ה-21.

סיימתם בהצלחה את חולית 1. בואו לחולית 2