ביקורות קולנוע מאת אורי ברייטמן

חולית - חלק שני

Dune: Part Two

ארה''ב 2024

בימוי: דני וילנב

תסריט: דני וילנב, אריק רות', ג'ון ספייתס

משתתפים: טימותי שלאמה (פול אטראידיס), זנדאיה (צ'אני), אוסטין באטלר (פייד ראוט'ה הארקונן), ג'וש ברולין (גורני האלק), כריסטופר ווקן (הקיסר), פלורנס פיו (הנסיכה, בת הקיסר), רבקה פרגוסון (ליידי ג'סיקה), סטלאן סקארסגארד (ולדימיר הארקונן), דייב בטיסטה (ראבאן), חוויאר בארדם (סטילגאר), שרלוט רמפלינג (גאיוס הלן מוהיאם)

צילום: גרג פרייזר

הפקה: דני וילנב, מרי פארנט, קייל בויטר, ג'ו קרצ'יולו

מוסיקה: הנס צימר (זימר)

מבוסס על הספר "חולית" (דיון) של פרנק הרברט (1965)

אורך: 167 דקות

אתר הסרט: dunemovie.net


הפרק השני של "חולית" מתמקד במאבקו הבלתי-נתפס של פול אטראידיס נגד אימפריית הארקונן, הזוכה לגיבוי רופס מצידו של הקיסר. מלחמות השליטה על "התבלין" המעניק עוצמה אדירה לאנושות כולה נמשכות בקנה-מידה מוגבר, לאחר ההשמדה השיטתית של בית אטראידיס.

 

במוקד העלילה הפעם נמצאת סוגיית "המשיח", אפופה פילוסופיה דתית ושאלות מטרידות. הצופים מתבקשים להתמודד עם דילמות בנוגע ללגיטימיות של מסע נקמה, יעילותה של אמונה עיוורת, כיצד נבנה פולחן אישיות פוליטי בקנה מידה עולמי, מאחורי הקלעים של הנהגה דתית וכן מוטיב הנבואה המגשימה את עצמה, בזכות אמונה פונדמנטליסטית וכן עקב מגלומניה אישית הזוכה לגיבוי מהסביבה המשפחתית הקרובה.

 

מוקד נוסף של העלילה, על רקע קרבות צבאיים במדבר הכוכב אראקיס, הוא הרומן הבעייתי והמתעצם בין צ'אני (זנדאיה) ובין פול (שלאמה). בזמן שפול בונה את עצמו בתור מנהיג המורדים באימפריה, צ'אני מתחבטת בין זהויות, נאמנויות שבטיות וסכנות עתידיות. המשולש הקטלני של בן-אם-כלה מייצר מתח דרמטי נוסף, שכן ליידי ג'סיקה (אמו של פול) בונה את בנה בתור "הנבחר" בעוד הכלה (זנדאיה) חוששת מתוצאותיה ההרסניות של מלחמת-דת בין-גלקטית.

 

חולית - חלק שני - מדע בדיוני במדבר צחיח
חולית - חלק שני - מדע בדיוני במדבר צחיח

 

העלילה לוקחת אותנו אל מלחמת גרילה בין שבטים ילידיים המסתתרים מתחת לאדמה ובין כוחות תעשייתיים הנחושים לספק את הסחורה לשליטי האימפריה. וכך, שבטי ה"פרמן" (דררים, בעברית) מוצאים את עצמם בעסקי ההתנגדות לכיבוש (טרור מתועב או מלחמת חופש, מי יקבע?), בעוד ברוני בית הארקונן מסלימים את מרחץ הדמים בכל מחיר, תוך שהם מבצעים דה-הומאניזציה ("חולדות!") בכל מי שמתנגד לנוכחות הנצלנית של מכונות השאיבה העצומות שלהם. כזכור, לפנינו עימות קולוניאליסטי קלאסי.

 

בתוך מבוך האינטריגות האינסופי הזה, יש לנו את מסדר בנות גשרית, סוג של כת תככנית נצחית, המכוונת את ההיסטוריה באמצעות מזימות פוליטיות ושימוש מושכל בהיפנוזה, כוחות-על ועבודה שקטה מאחורי הקלעים. במילים אחרות, 'חולית' משרטט מלחמה עיקשת בין סוג של נצרות מתועשת ובין סוג של איסלאם מזרח-תיכוני -- לא משהו שאנחנו לא מכירים מחיי היום-יום שלנו.

 

הבמאי, המפיק והתסריטאי דני וילנב (קיסר קולנועי בעל סמכויות נרחבות) בהחלט מודע לצדדים האפלים והמטרידים בתסריט שלו. "חולית 2" מבין שהוא מסתבך כאשר הוא מגלה לתדהמתו כי פול הופך לסוג של טרוריסט, שרלטן, אוחז-עיניים, אדם נקמן וצמא-דם. קשה לאהוב את פול, בגלגול המדמם והמשיחי הזה שלו. התסריט מבהיר כי הוא לא מתלהב במיוחד משבטי דרום אראקיס, אותם הוא מכנה בפשטות "פונדמנטליסטים" וכמעט מתקשה להחליט מי יותר גרוע: שוכני המדבר המנוצלים או הרוסים (ולדימיר) בעלי הגופות הלבנות והחייזריות.

 

"חולית 2", כיצירה קולנועית, רחוקה מלהקל על הצופה: הסרט מתלבט אם נגזר עליו לתמוך בלוחמים האכזריים של מדבר אראקיס, המשתמשים בתולעי-חול כמו שילוב של סוסים וגמלים, בעוד שהם לא חוששים לשאוב "דם כחול" מן התולעים כדי לשתות אותו, ליפול לסוג של מוות קליני ואז לקום מחדש עם כישורים על-אנושיים כמו חיזוי העתיד. איך נאמר זאת בלי להישמע מתנשאים? זה לא בדיוק השבט הכי מנומס בהיסטוריה, על משקל "הם לא נחמדים". מצד שני, אי אפשר שלא להיות ברברים כאשר נלחמים מול משפחת הארקונן המורחבת.

 

בלית ברירה, אנחנו נצמדים בחוזקה אל הצמד פול-צ'אני בעוד הם מגייסים את כל צבאות ההתנגדות של "המזרח" לקרב אדיר מול כוחות "המערב" המושחת והחולני. באחת הסצינות, שמזכירה יותר מכל את הסרט "גלדיאטור" (רידלי סקוט), אנו חוזים בקרב-ראווה בגרסה מוגדלת של הקולוסיאום ברומא, כאשר הברון ולדימיר מגלם את תפקיד הקיסר הרומאי. קרב הסכינים הגלדיאטורי מסייע להצגת דמותו המבחילה של האחיין פייד-ראות'ה, המזכירה את החייזר מהסרט "פרומתאוס" - מחווה ראויה ליצירה נוספת של רידלי סקוט הענק.

 

תחושת אי-הנוחות הגוברת, ככל שהעלילה מתקדמת לקראת סופה המכריע, מחדדת את האפקט המרכזי של "חולית - חלק שני": עולם ציני וחומרני שהוא, לפי תיאורו של פול עצמו, "מעבר לאכזרי". נדמה כי כל המעורבים עמלים קשות כדי לעבור את סף האכזריות, בבואם להביס את אויביהם - ואין מטרה שאינה מקדשת את האמצעים: לדוגמה, הקיסר, דמות מרתיעה נוספת, מתגלה כמגה-פושע שאינו מהסס לבצע פרויקט השמדה המונית כדי להישאר על כסאו. אפילו מלחמה גרעינית (איום בהטלת פצצות אטומיות על מאגרי התבלין) נשקלת ברצינות על ידי פול, אביר הנקמה והסכינאות.

 

אף ילד נאיבי לא יעריץ את פול אטריידיס. הוא לא גיבור נקי, הוא לא מוסרי ובוודאי שהוא לא מודל לחיקוי. הרגע בו פול זונח את צ'אני לטובת בת הקיסר אינו סביר מבחינה עלילתית ואינו מתקבל בברכה על ידי צעירים וצעירות. קונצרן "דיסני" לעולם לא יפרוס חסות על יצירה פוליטית, קשוחה וחסרת-רחמים כמו "חולית" - בוודאי שלא כאשר לא ברור עד הסוף מי הטוב ומי הרע בסיפור. מבחינה אמנותית, דני וילנב הצליח להגשים את החזון הבסיסי של הסופר פרנק הרברט, ובדרך חשף את כל מה שאנחנו לא רוצים לראות בסרט קולנועי ממוסחר: ניצול המוני, ציניות מוחלטת, נקמה משפחתית ואפס ג'נטלמניות.

 

לסיכום, "חולית - חלק שני" הוא סרט חזק אך קשוח, מפרך אך משתלם, גרנדיוזי אך מעורר מחשבה. יש בו את כל מה שאפשר לצפות ולקוות מסרט-המשך, והוא מתמקד במסעו הבעייתי של פול "מואדיב" בדרכו אל מעמד של "ליסאן אל גאיב" (שילוב בין נביא, קדוש מעונה, מוחמד וישו במדבר). הוא מעניק כמה רגעים של ריגוש וזיכוך, לצד לא מעט רתיעה ובחילה מן הדמויות המזעזעות שהוא מציג על המרקע הענק, במלוא כיעורם היפהפה. אין מלאכים בג'יהאד הקולנועי הזה, במיוחד כאשר פול מבטיח למאמיניו "גן עדן ירוק" בלי שום יכולת אמיתית להוציא לפועל את חזונו האוטופי. ילדים, היזהרו ממשיחי-שקר.

סיימתם את פרויקט 'חולית'. מוכנים לקרוא עוד?