|
להרוג את ביל – חלק 2 Kill Bill Vol. 2ארה"ב 2004
בימוי: קוונטין טרנטינו
בכיכוב: אומה ת'ורמן, דיויד קאראדיין, מייקל מדסן
האולם היה
מלא לחלוטין בבני עשרים ושלושים, צעירים אורבניים ותוססים, חילונים ומערביים, כולם
משתוקקים להאזין לרבננו ומורנו טרנטינו,
כדי שיספר לנו מה "Cool" עכשיו בהוליווד.
כולם מחכים למוצא פיו כמו בישיבה חרדית, וכאילו הוא יכול ללמד אותנו משהו שלא ידענו
קודם. והאמת היא שהוא לא. "קיל ביל שתיים" הוא סרט בינוני, רוב הזמן
דלוח, לעתים חביב, בדרך כלל לא מצחיק, לרוב ממש לא שנון, של במאי ילדותי, שיטחי
ומוערך-מדי. אם קיל ביל הראשון
היה מרחץ-דמים שנהנה פה ושם מוירטואוזיות קולנועית מסוימת, כאן משתלטת הברברת
חסרת-השחר על התסריט. הדמויות מפטפטות שטויות, מברברות דיאלוגים מנופחים שאין
מאחוריהם הרבה, והתוצאה הסופית היא שיעמומון חסר משמעות, נפיחה ארוכה של
במאי שצריך לקחת חופשה ארוכה מעשיית סרטים. אין כאן שום
הנאה מעצם ה"קטילה" של טרנטינו. מאוד אהבתי את "כלבי אשמורת",
ול"ספרות זולה" היו המון רגעים נפלאים. "ג'קי בראון"
כבר נראה כמו סטייה של מכורים לשנות השבעים, והסרט הזה הוא כבר השתוללות מוחלטת,
עם רמת משחק נמוכה, המון רגעים מתים, קלישאות, דיאלוגים מתוחכמים-כאילו, שיחזורים
מסרטים קודמים, ובקיצור לא מעניין. המוניטין של טרנטינו כגדול במאי הוליווד הוא לא
רק מגוחך, אלא גם מכעיס. יש כל כך הרבה בחורים ובחורות הרבה יותר מוכשרים/מוכשרים
ממנו שמחכים לקבל תקציב לסרט גדול, אבל דווקא קוונטין מקדים אותם ברשימה. למה? לא
ברור.  להרוג את ביל 2 - העתקה נבובה, תסריט מביך ומרושל מבין שלל
המהלכים העלילתיים המופרכים בסרט הזה אפשר לציין את קטעי הלימוד אצל מורה זקן
לקונג-פו, שמצטיינים באיכויות נלבבות של "קראטה קיד" לעניים. רצוי לציין
את העובדה שהשחקנית דריל האנה מגלמת דמות של לוחמת עם רטייה על העין, וכל מי שלמד
קצת ביולוגיה מבין שעין אחת משמעה חוסר יכולת להעריך עומק (המימד השלישי), ולכן
לוחם עם עין אחת הוא לוחם נכה ועלוב. לכן הקרב בין אומה ובין דריל הוא בדיחה בלתי
מוצלחת. עוד רגע מופרך הוא זה שבו אומה חוטפת יריה ישירה מטווח קצר בחזה החמוד שלה, מתבוססת בדמה, ואז מחלימה במהירות, למעשה בן-לילה, מספיק בשביל לפרוץ בקלות מן הקבר ולהמשיך, כאילו כלום, את מסע הנקם המטופש שלה. הסרט יצא ב-2004, וחמש שנים אחר כך נפטר כוכב הסרט, דיויד קרדיין, בגיל 72. קרדיין שיחק בלמעלה מ-100 סרטים, ו'קיל ביל' היה אחד הזכורים שבהם. למרות שהיה מועמד למספר פרסים, הוא היה ונשאר שחקן של סרטים סוג ב', וחי חיים פרועים, מלאים באלכוהול, גירושין ואלימות במשפחה. קרדיין השובב לא נפטר בשיבה טובה, אלא בגלל חנק ארוטי. בקיצור, לא מסוג האנשים שהיית רוצה בתור חבר קרוב. זו אולי מורשתו האמיתית של הסרט המתועב הזה - תמיכה כלכלית בשחקן מופרע. חשוב להדגיש:
אני חושב ש"קיל ביל" (שני הסרטים כיחידה אחת) הוא סרט גרוע מאוד, וזאת
למרות שאני מאוד מעריך סרטי פעולה מוצלחים (לעזאזל, רוב הסרטים שראיתי בחיי היו
סרטי פעולה או מתח, אין ברירה אחרת!). אלא שטרנטינו בחר בשחקנים לא אמינים, ביים
אותם בצורה לא מוצלחת, וכתב תסריט לא חכם, לא מעניין, ובעיקר לא מקורי. המון
"הומאז'ים" לבמאים אחרים וליצירות אחרות הם לא יותר מהעתקות נבובות. לכן
אני ממליץ לחסוך את הכסף וללכת לסרט אחר, בזמן אחר, ובמקום אחר. |