ג'ים קארי וקייט וינסלט - שמש נצחית בראש צלול

הסרט לא מתעלם מן ההיבט האתי של מחיקת זיכרון: האם זה צודק, או חוקי? האם כל אדם יכול למחוק את זכרונו בהתאם לרצונו החופשי. מה ההשלכות הרחבות של אנשים נטולי-זיכרון על המציאות שבה אנחנו חיים? וכיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה הזאת לרעה? הסרט עונה על השאלות הללו, אבל בריפרוף. הנקודה המרכזית היא שאנחנו, הצופים, נתאהב בזוג קארי-וינסלט, ושנרצה מאוד שיחזרו להיות ביחד. התסריט נותן לנו להאמין שהזוגיות שלהם היא סינרגטית, דהיינו מפצה על חסרונותיהם ומחזקת את יתרונותיהם.


מבחינה דרמטית ואינטלקטואלית, הסיפור של 'שמש נצחית' נופל בהרבה מ"ממנטו" המתוחכם והוירטואוזי. מבחינה קולנועית, יש כמה סצינות שמנסות להשתמש באפקטים חזותיים כדי להמחיש תהליך כללי של מחיקה, היעלמות, הישאבות ושיברון. זה נחמד, אבל לא מרשים. בסופו של דבר, נדמה שלסרט הזה אין הרבה יותר מה לומר מלבד "אתה יכול לנסות לשכוח מישהו שאהבת, אבל אתה לעולם לא תוכל להפסיק לאהוב אותו לגמרי". ובשביל מסר כה פשטני ודביק, לא צריך את "שמש נצחית בראש צלול", ולא יעזרו כאן ציטוטי ניטשה.