דע מהי גדר ההפרדה

בג"ץ בית סוריק - חוקיות תוואי גדר ההפרדה

בג"ץ 2056/04
מועצת הכפר בית סוריק נגד ממשלת ישראל ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
(ניתן בתאריך 30/6/04)

 

ברמה הטקטית, גישת עוזי דיין ניצחה את גישת שרון-מופז-בוגי.

(עמדת המועצה לשלום ולביטחון הכריעה את עמדת הממשלה ומשרד הבטחון)

 

ברמה האסטרטגית, גישת "גדר=גבול" טרם התקבלה.

(כל ילד מבין שהגדר היא גבול, אבל הממסד מסרב לומר זאת בקול רם)

 

ברמה המנהלית, בג"ץ לא מוכן לתת לשלטון חופש פעולה מוחלט.

(השופטים לא מוכנים לתת לצה"ל ולמשרד הבטחון סמכות לקבוע תוואי שרירותי וסיפוחיסטי)

 

ברמה הפוליטית, בג"ץ לא נוזף בממשלה אבל מגביל אותה.

(אהרן ברק משתמש בלשון עדינה - איזונים, מידתיות, תיקונים)

 

ברמה המשפטית, בג"ץ מנסה לשדר לאו"ם ולבית הדין בהאג ש"אנחנו בשליטה".

(בית המשפט הישראלי מעמיד פנים כאילו הוא מרסן את הממשלה, ואין צורך בהתערבות בינלאומית, למרות שבפועל, התערבות בית הדין בהאג שינתה את כל התמונה)

 

ברמה הכוללת, המשפט משרטט גבולות הומניטריים בפני השלטון ושליחיו.

העתיד: אהרן ברק ינסה לפשר בין שרון ובין האג, אך זה לא יעזור: האג נגד שרון.

 

 

תמצית פסק הדין


העתירה עוסקת בחלק קטן מן התוואי, אך משמעותי: 40 קילומטרים, מן הישוב מכבים והכפר בית סירא, דרך מבוא חורון, מזרחה לירושלים, בית ליקיא, בית אענן, מעלה החמישה, הר-אדר, קטנה, אל קביבה, בידו, בית סוריק, בית אג'זא, בית דקו, הר שמואל, גבעון החדשה וגבעת זאב.

 

שלושה שופטים (ברק, מצא, חשין) קבעו פה אחד כי רוב הצווים הצבאיים שהוציא הצבא – בטלים, שכן פגיעתם בתושבים המקומיים הינה "בלתי מידתית". עיקר הצידוק השיפוטי נבע מן הפרנסה החקלאית: התוואי שנקבע על ידי הממשלה חותך דרך עצי זית ופרי, אדמות מעובדות ושטחים חקלאיים חיוניים לפלשתינאים. משפחות שלמות מאבדות כך את מטה לחמן, ונידונות לרעב, אלימות ופשע.

במילותיהם של השופטים: "לפנינו אנשי-אדמה, חקלאים. חייהם מן האדמה ועליה פרנסתם".
במילים פשוטות: משרד הביטחון לא התחשב כלל בפלאחים הפלשתינאים. מצידו, שיגוועו ברעב: למי איכפת? הרי אין להם זכות לבחור ולהיבחר לכנסת.

 

השופטים קיבלו את גישתה של המועצה לשלום ולביטחון, שהגישה תצהיר מפורט ו"הטענות שהועלו בו היו כבדות משקל", כלשון בג"ץ. עם זאת, החמיא בג"ץ לדרג הצבאי כאשר קבע בחגיגיות כי "עלינו להניח את חוות דעתו של המפקד הצבאי ביסוד פסק דיננו". לכאורה, בענייני ביטחון, בג"ץ חושב שצה"ל הוא האוטוריטה. עם זאת, בג"ץ סותר את עצמו כאשר הוא כותב כי "ההצעות של מומחי המועצה לשלום וביטחון – אשר מומחיותם הביטחונית מקובלת על המפקד הצבאי – יכולות להישקל" (פסקה 71 בפסק הדין).

 

מבחינה משפטית "נקייה", התבססה ההחלטה על הקביעה היסודית לפיה ההוראות הנורמטיביות של אמנת ג'נבה הרביעית (בעניין הגנת אזרחים בימי מלחמה) חלות על פרשת הגדר, לצד עקרונותיו של המשפט המינהלי הישראלי. לבג"ץ אין ברירה אחרת: גדר ההפרדה היא סיפור בינלאומי.

 

בג"ץ אמנם הגיע לתוצאה משפטית סבירה, העולה בקנה אחד עם גישת המשפט הבינלאומי, אך הנימוקים בבסיס פסק הדין משתמשים ברטוריקה כוזבת, במטרה לעקוף קונפליקט "מסוכן" עם הדרג הפוליטי, דהיינו הממשלה. למרות שהגדר נראית כמו גבול, מרגישה כמו גבול ועובדת כמו גבול, השופטים כתבו כי שהיא איננה גבול (אם היא איננה גבול, מהי? קישוט אדריכלי?), וכי השיקולים לבנייתה לא היו מדיניים (למרות שכל מדינה נמדדת בגבולותיה): "נקודת המוצא שלנו הינה ההנחה, שלא נסתרה, כי המטרה המונחת ביסוד החלטת הממשלה על הקמת גדר ההפרדה היא מטרה ביטחונית ולא מדינית". האמנם כך?

 

הנחת היסוד לעיל ("הגדר=ביטחון") הינה נאיבית במקרה הטוב, וכוזבת במקרה הרע. גדר ההפרדה נולדה מתוך מציאות של טרור, אבל היא מבוססת על חשיבה פוליטית קונקרטית, לפיה ישראל זקוקה לגבול פיזי ברור עם השטחים הכבושים, שיהפכו בעתיד למדינת פלשתין. גבול זה חייב להתבסס על הקו הירוק, וכל חריגה ממנו תיתקל בבעיות בינלאומיות. לכן קביעת בג"ץ לפיה "הגדר איננה מדינית אלא בטחונית" אינה מעוגנת במציאות, והיא פיקציה משפטית. מטרותיה של פיקציה זו: א) הסרת אחריות מעל הדרג המדיני; ב) יצירת מצג-שווא של מדינת-צבא ללא ממשל אזרחי; ג) נסיון מגושם ליצור "גדר הפרדה וירטואלית" בין הפוליטיקה, הצבא והמשפט. במציאות, הכל מתערבב: המנהיגות, הכוח והחוק; עם זאת, לכל מבנה היררכי יש קודקוד, ובמקרה הזה מדובר בשר הביטחון ובראש הממשלה. הם קובעי המדיניות.

 

במקום לומר באופן ישיר, כי ממשלת ישראל בנתה תוואי פולשני ובלתי-אנושי כדי לספח שטחים בכוח ולהרחיב את גבולות המדינה באופן המהווה פשע מלחמה, השתמש בג"ץ בלשון מתחסדת, לפיה הצבא הוא תם-לב, וכל חטאו הוא בכך שלא איזן כראוי בין צרכי "התושבים המקומיים" (פלשתינאים, כמובן) ובין צרכי הביטחון (שהם שיקולים מדיניים-פוליטיים מובהקים). במקום לומר כי הממשלה השתמשה בטיעון בטחוני מצוץ מן האצבע כדי לגנוב אדמה שאיננה שלה, העדיף בג"ץ להגן עליה, ולומר כי פעולות הצבא לא היו "מידתיות" (דהיינו, שערורייתיות).

 

צריך לפצח את הקודים המילוליים של השופטים כדי להבין אותם: כאשר חייהם של פלשתינאים נפגעים באורח אנוש, וכאשר הצבא הורס לחלוטין את פרנסתם ורווחתם של מאות אלפי בני אדם, בג"ץ רואה בכך רק פעולה 'בלתי מידתית' (איזה נימוס, איזה מתק-שפתיים). הפלשתינאים בעיני בג"ץ אינם נציגים של ישות מדינית כלשהי, ואינם בני-אדם שוויוניים לאזרחי ישראל. הפלשתינאים בעיני בג"ץ הם רק פלאחים קטנים ומסכנים ("אנשי-אדמה"), יצורים חלשים ללא משענת אמיתית, נתינים פסיביים ללא לאום, ללא זכות על קרקע, ללא שם, שפה או אישיות. זו גישה מנדטורית-קולוניאלית, לא גישה דמוקרטית.

 

כאשר חייהם של אזרחים ישראלים נפגעים -- ובעיקר אם הם יהודים כשרים -- בג"ץ כמובן רואה בכך פשע או התרשלות פושעת. לא כך כאשר מדובר בפלשתינאים שאינם אזרחים – מכיוון שאזרחותם נשללה מהם בכוח. כך מכשיר בג"ץ את מדיניות ממשלת ישראל, ומנסה לשמש מגן קטן בפני בית הדין הבינלאומי הגדול והמאיים בהאג הרחוקה. במקום בית משפט ישראלי אמיתי, בג"ץ מתנהג כמו סניגור יהודי בפני אומות העולם.

 

המסר של בג"ץ לאו"ם הוא: "אל תתערבו, אנחנו מרסנים את הממשלה המשוגעת הזאת". ברק, מצא וחשין הלאומיים זועקים לשופטי האג הבינלאומיים: "בבקשה אל תביכו אותנו, אנחנו מחזיקים אותם קצר, תאמינו לנו". באותה נשימה מחייך בג"ץ לפוליטיקאים בירושלים ואומר להם: "חברים יקרים, תעשו טובה, תתקנו את הסיפור הזה, זה לא נראה טוב". אין אחריות אישית, אין הסקת מסקנות, אין עונש ואין פיצוי. אף בכיר במשרד הביטחון לא שילם מחיר, אף חבר ממשלה לא ננזף או פוטר. הכל חוקי, רק "לא מידתי". אחרי הכל, הרס חייהם של מאות אלפי בני-אדם, בכוונה תחילה, איננו מעשה פלילי (חס וחלילה!), אלא הוא בסך הכל עניין של "איזון".


לפי בית המשפט העליון של מדינת ישראל, כדי למחוק פשע מלחמה מן ההיסטוריה אנו צריכים רק להכתירו בתואר "בלתי מידתי", וכך יתנקה הפשע ויהפוך למעשה מינהלי שגרתי וצפוי-מראש. השואה, למשל, לא היתה מידתית. אין לנו ספק שרצחו שם יותר מדי אנשים בזמן קצר מדי. גם מלחמת העולם השנייה לא היתה מידתית, כפי הנראה. הכיבוש הצבאי בשטחים, לעומת זאת, הוא כבר עסק הרבה יותר "מידתי". כמה תיקונים קוסמטיים קלים בנהלים צבאיים, והכל מסתדר כמו פאזל ססגוני. רק צריך ללכת לפי הוראות ההפעלה של שופטי בג"ץ, והכל הופך צח כשלג.


תוואי גדר ההפרדה כפי שהוצג בפני בגץ

 

 

ציטוטים נבחרים מתוך פסק הדין (ההדגשות אינן במקור)

 

"גדר ההפרדה אינה יכולה לבוא מטעמים של 'סיפוח' שטחים מהאזור [יהודה ושומרון] למדינת ישראל. מטרתה של גדר ההפרדה אינה יכולה להיות התוויית גבול מדיני"
(פסקה 27)

 

"העותרים מבקשים להוכיח את טענותיהם כי ביסוד הקמת גדר ההפרדה לא מונח שיקול ביטחוני אלא שיקול מדיני (גבול וסיפוח), תוך הסתמכות על תוואי הגדר. לטענתם, אם השיקול בהקמת הגדר היה ביטחוני, הגדר היתה מוקמת על ה'קו הירוק', כלומר קו שביתת הנשק שבין ישראל לירדן לאחר מלחמת השחרור. טענות אלה אין בידינו לקבל. דווקא הגישה הביטחונית ולא המדינית צריכה לבחון את התוואי לגופו, בלא קשר הכרחי לקו הירוק"
(פסקה 30)

 

"הדאגה לזכויות אדם עומדת במרכז השיקולים ההומניטריים שחובה על המפקד הצבאי לשקול"
(פסקה 34)

 

"נקודת המוצא לבחינתנו הינה ההנחה, שלא נסתרה, כי המטרה המונחת ביסוד החלטת הממשלה על הקמת גדר ההפרדה היא מטרה ביטחונית ולא מדינית…שיקוליו של המפקד הצבאי בקביעת מיתווה גדר ההפרדה הם שיקולים צבאיים…המפקד הצבאי סבור כי פגיעתה של הגדר בתושבים המקומיים היא מידתית"
(פיסקה 45)

 

"התוואי שקבע המפקד הצבאי לגדר הביטחון – היוצר חיץ בין התושבים המקומיים לבין אדמותיהם החקלאיות – פוגע בתושבים המקומיים באופן קשה וחריף, תוך הפרת זכויותיהם על פי המשפט הבינלאומי ההומינטרי…לא נעשה כל נסיון לחפש ולהעמיד לרשותם קרקע חלופית…מצב דברים זה פוגע קשות בחקלאים…חייו של החקלאי משתנים ללא הכר כתוצאה מכך. אכן, תוואי גדר ההפרדה פוגע קשות בזכות הקניין שלהם ובחופש התנועה שלהם. פרנסתם נפגעת קשות. מציאות החיים הקשה ממנה הם סובלים עד כה (בין השאר לאור האבטלה הרבה השוהה במקום) תלך ותחריף. פגיעות אלה אינן מידתיות. ניתן להפחיתן באופן משמעותי על ידי תוואי חלופי"
(פסקה 60-61)

 

"תוואי הגדר שנקבע על ידי המפקד הצבאי מפריד בין התושבים המקומיים לבין אדמותיהם…מתרחשת, איפוא, פגיעה קשה בזכויותיהם של התושבים המקומיים. ההוראות ההומניטריות בתקנות האג ובאמנת ג'נבה הרביעית אינן מקויימות. האיזון העדין בין ביטחון האזור לחיי התושבים המקומיים עליו מופקד מפקד האזור מתערער.
אין מנוס, איפוא, מביטול הצו בכל הנוגע לחלק המרכזי של הגדר"
(פסקה 76)

 

"פגיעתה של גדר ההפרדה אינה מצטמצמת אך בפגיעה באדמות התושבים ובגישתם אילה. הפגיעה היא רחבה יותר. היא משתרעת על מירקם החיים של האוכלוסיה כולה. בחלקים רבים גדר ההפרדה עוברת סמוך לבתיהם. במקומות מסוימים (כגון בית סוריק) גדר ההפרדה עוטפת את הכפר ממערב, מדרום וממזרח. הגדר משפיעה במישרין על הקשר בין התושבים המקומיים לבין המרכזים העירוניים (ביר נבאלה ורמאללה). קשר זה הוא קשה גם בלא גדר ההפרדה. קשר זה יהא קשה שבעתיים עם הקמתה של הגדר…הננו סבורים כי האיזון שנקבע על ידי המפקד הצבאי אינו מידתי. אין מנוס, אפוא, מבחינה מחודשת של תוואי הגדר"
(פסקה 84-85)





כן - גדר הפרדה יעילה על הקו הירוק

לא - תוואי פושע, סיפוחיסטי, ערמומי, ציני, עקום ומסוכן


חייבים לתקן את תוואי גדר ההפרדה



דע מהי גדר ההפרדה

Email: uribreitman@yahoo.com

דו"ח טליה ששון - אי-חוקיות המאחזים
הזכות להיבחר לכנסת במדינה פוסט-דמורקטית