אביב, קיץ, סתיו, חורף… אביבSpring, Summer, Fall, Winter… and Springדרום קוריאה 2004בימוי: קים קי-דוקשחקנים: הו יונג-סו, קים קי-דוק, קים יונג-מין, סאו י-קונג, הא יו-ג'ין, קים ג'ונג-הו
"אביב, סתיו..." היא דרמה דתית המחלקת את החיים לארבעה חלקים ומנסה להעביר מחזור חיים בצורה אלגורית: צער על גילוי המוות בגיל צעיר, העונג סביב התעוררות התשוקה בגיל ההתבגרות, זעם התשוקה בגיל הבגרות והאושר של חוכמת הנסיון בשלב הזיקנה. שני גיבורי הסיפור, נזירים במקדש קטן באמצע אגם יפהפה, ממחישים בגופם את הסיפור. הבעיה הכללית של הסרט היא הסמליות המוגזמת שבו: מרוב נסיון לשרטט גבולות ברורים בין שלבים שונים בחיים, התוצאה מלאכותית כמו האגם שבו צולם הסרט. דווקא במדיום הקולנועי, שרגיש לפרטים ולניואנסים, סיפור פשטני ואלגורי כמו זה של "אביב, סתיו..." לא נתפס כאמין ומשכנע. ההתנהגות של כל הדמויות לא מנומקת כראוי, ומרבית הזמן הצופה מתקשה להזדהות עם ההתרחשויות, החריגות מחוקי הטבע וההיצמדות לחוקי הדת.
הטעות הקדמונית של "אביב סתיו..." טמונה, כאמור, בנסיון לחלק את מחזור החיים לארבע פרקים, כמו עונות השנה. בדיוק כפי שהחלוקה האנושית לארבע עונות היא שרירותית לגמרי, כך גם כאן: קשה להבין מדוע נבחרה עונה מסוימת כדי לתאר מקרה מסוים. למרות שהבמאי הקוריאני קים קי-דוק מצליח להפיק צילומי טבע יפהפיים בכל אחד מן הפרקים, הצידוק העלילתי פשוט לא קיים. ההבדל בין הקיץ והאביב לא ברור לעין, ממש כפי שההבדל בין האביב והסתיו לא לגמרי מובן. הסיפור, שאמור להיות המנוע הקולנועי, פשוט לא מתניע. מעבר לחלוקת החיים לארבעה פרקים, הסרט "אביב סתיו" מבוסס על עקרונות הבודהיזם, ומנסה להצדיק עקרונות דתיים שנויים במחלוקת כדוגמת התנזרות מיחסי מין, בריחה מפני תשוקה או רצון לבעלות על חפץ או אדם מסוים. התנהגותו של הנזיר המבוגר כלפי תלמידו איננה נתפסת כנכונה, ולכן קשה להצדיק או להזדהות עם אורח-החיים שהוא מנהל. באותה מידה, אי אפשר להצדיק את התנהגותו הרצחנית של התלמיד המתבגר, באותה מידה שאי אפשר להתייחס ברצינות אל ה"נבואה" של הנזיר לפיה רצונו של הצעיר לשכב עם בחורה יביא אותו לרצוח בעתיד. כל הדמויות, בסופו של דבר, שטוחות כמו בסיפור-עם המועבר מדור לדור, ובלי אפשרות לחדור עמוק לתוך מוחם. מעבר למופרכות עקרונות הבודהיזם כאשר הם באים לכפות הגיון דתי על סרט קולנוע, הקצב האיטי שבו מתפתח הסרט מעיק מאוד. קשה לומר שמתרחשים הרבה דברים במהלך היצירה, ולא חסרים רגעים מתים. הצילום היפהפה סובל ממחסור בתנועות מעניינות, תקריבים מקוריים או זוויות ייחודיות. התחושה הנזירית זולגת אל כל מרכיביו הטכניים של הסרט, והתוצאה הסופית מעייפת ומנכרת. אין לכך שום קשר לארץ המוצא של הסרט: קולנוע קוריאני יכול להיות מרתק, ולא חסרים סרטים טובים שיצאו מארץ זו. לסיכום, "אביב קיץ סתיו ואביב" הוא סרט אסתטי אך משעמם, עם הגיון דתי שלא עובד היטב במדיום הקולנועי. הסיפור נדמה שרירותי ומלאכותי, הדמויות נותרות שטוחות וסיומו של הסרט לא מעורר התרגשות מיוחדת. האלגוריה השתלטה על התסריט והשטיחה אותו כל כך, עד שלא נותר כמעט דבר מלבד יופיו של האגם וסביבותיו. קשה לפטור את העניין כעוד מקרה של קצר בתקשורת בין הצופה המערבי והיוצר מן המזרח הרחוק. הבעיה טמונה בסיפור, שמנסה לייצר סוג של מחזוריות פשטנית ושרירותית על התופעה המורכבת ביותר בעולם: החיים. |
