הכוכבים של שלומיBonjour Monsieur Shlomi / Shlomi's Starsישראל 2003בימוי ותסריט: שמי זרחיןשחקנים: אושרי כהן, איה קורן, אריה אליאס, אסתי זקהיים, יגאל נאור, אלברט אילוז, רותם אבוהב, אסי כהן, יונתן רוזן
"הכוכבים של שלומי" היא דרמת התבגרות קלאסית עם גוון מזרחי מובהק. היא מיועדת לטלוויזיה ואינה מתאימה למסך הגדול. בזכות תסריט מהודק, בימוי בוטח וצוות שחקנים מקסים - הסרט מצליח לרגש, להצחיק ולזכות בתואר "מוצר משפחתי וחינוכי". הדיאלוגים כתובים היטב, העריכה מקצועית, המשחק טבעי וזורם. ההסתייגויות היחידות הן - הומור מעט נמוך, עלילה צפוייה-מראש, וכמה החמצות קטנות. הסיפור פשוט למדי: שלומי (אושרי כהן) הוא נער מוזנח במשפחה מסוכסכת במעמד כלכלי קשה, המתגוררת בעיירת-פיתוח כלשהי. אחיו, דורון (יונתן רוזן) זכה ליחס מפנק בגלל בעיות בריאות קשות, ושני הוריו הפרודים (האב בגד באם עם חברתה הטובה) התייחסו אל שלומי כאל ילד מפגר. האם (אסתי זקהיים), שלא נטעה ביטחון עצמי בשלומי ולא נתנה לו אהבה אימהית מספקת, מתקשה לנהל את המשפחה. שלומי נכנס אל הוואקום התפקודי שלה כדי לטפל בסבא (אריה אליאס) החצי-סנילי שלו. אל תוך כל זה נכנסת רונה, שכנה מקסימה (איה קורן) שמן הרגע הראשון ברור שתהיה בת-זוגתו של שלומי בעתיד.
לרונה ולשלומי יש הרבה מן המשותף. ראשית, שניהם מתקשים להתמודד עם מערכת החינוך הכללית. רונה סיימה בגרות אקסטרנית בגיל שבע-עשרה, ושלומי הדיסלקטי מתבייש בציוניו השליליים. שנית, רונה נטשה את הבית מסיבות שאינן ידועות לנו - ושלומי מגלה שגם הוא צריך לעזוב כדי להתפתח ולהתבגר. שלישית, שניהם אנשים יצירתיים אך מחוברים לטבע (רונה: גינון; שלומי: בישול). התסריט מטפל בנושאים שחוקים למדי - התבגרות, סקס בתולי, נתק בין ההורים, קצרים בתקשורת עם האם, מערכת חינוך מנוכרת וכו'. עם זאת, התסריט יודע לאזן היטב בין דרמה וקומדיה, וכך להימנע מקיטש מוגזם או מסנסציה של טלנובלה. לאורך כל הדרך נשמר היחס הבריא בין גיחוך קל ובין ריגוש עדין. כך, למשל, דמותו של הסבא (אליאס) מגוחכת בגלל התבטאויות הזויות מן העבר הרחוק (פרטיזנים, מנחם בגין, טוקיו) אך מרגשת בגלל האהבה לשלומי ובגלל התבטאויות חכמות והומניסטיות. אין ספק ש"הכוכבים של שלומי" מתאים הרבה יותר לבני-נוער מאשר למבוגרים. העיסוק הילדותי באיברי-מין (למי יש גדול, למי יש קטן), הפתרון השטחי-משהו לבעיות הזוגיות של ההורים (הם פשוט חוזרים, סתם ככה), העיסוק הרב בחיי בית הספר - כל אלו מכתיבים שיווק למערכת החינוך. אין ספק שיהיו מורים שיבקשו מתלמידיהם לכתוב משהו על התייחסות משרד החינוך לתלמידים "חריגים" בעלי יכולות "מיוחדות", או להבדיל - על מדיניות משרד החינוך כלפי מחוננים "סמויים". הבמאי, שמי זרחין, מצליח להכניס בדלת האחורית גם כמה אמירות מעניינות על גזענות ופערים עדתיים. מצד אחד, הוא משתדל לשבור את הסטריאוטיפ של המזרחי הדפוק כאשר הוא משלב דמויות של אינטלקטואלים "אפרו-ישראלים" בתפקידי מפתח: מנהל בית הספר, אביהו (שימו לב למשמעות של השם שקיבל השחקן יגאל נאור בסרט - תחליף-אב לילד מוזנח) כדמות של מזרחי שהצליח להשתלב באליטה הצבאית ומשם הוא מנסה להשפיע גם באזרחות; הפרופסור אלדד בחיפה (איש הקולנוע ניסים דיין), ואפילו אחת המחוננות (העור הכהה מבהיר מיד את כוונת המשורר). מצד שני, הסרט גדוש בדמויות מזרחיות "דפוקות" שמנציחות את הסטריאוטיפ בצורה ברורה וישירה. זרחין אפילו מכניס "קטנה" למרוקאים, שמנסים נואשות ליצור תת-מעמדות בין אלו שבאו מטנג'יר ובין אלו שהיגרו מדרום-מרוקו. ולא לשכוח את הפסקול, שלוקח כלי-נגינה מזרחי ("עוד", גיטרה מזרחית) ומעמת אותו עם מוטיב קלאסי על פסנתר. ל"כוכבים של שלומי" יש גם כמה בעיות עלילתיות שצריך להזכיר: ראשית, לסיפור אין "מנוע" שיריץ את העניינים קדימה וייצור התעניינות דרמטית. בפועל, הדמות הראשית אינה עושה דבר: רק הסביבה מניעה אותה. כדי לפתור את הבעיה, התסריט מוצף בדמויות-משנה משעשעות, שמעבירות את הזמן בנעימים. שנית, אחד המוקדים הטעונים ביותר בתסריט - מערכת היחסים המנוכרת בין שלומי לבין אמו (אסתי זקהיים) - איננה מטופלת בצורה מלאה. חסרה התפייסות, במקרה הטוב, או צלקת, במקרה הרע. ייתכן שזרחין חשש להיראות "לא גזעי" בעיני הקהל הצעיר שלו, כיוון שסצינות של אם-ילד נוטות לעורר תחושות ציניות בקרב קהל מתבגר.
לסיכום, "הכוכבים של שלומי" היא יצירה ישראלית מיומנת, משעשעת ונעימה. היא מתאימה בעיקר לקהל צעיר, ובגלל שצולמה בווידאו (ולא בפילם, כנדרש) היא מתאימה למסך הקטן בלבד. המשחק של זקהיים ואליאס משובח, ושאר הצוות סימפטי. זרחין עשה כאן עבודה יפה, וטוב תעשה מערכת החינוך אם תחשוף את הדור הצעיר לסרט הזה, שעוסק בהתבגרות, הזנחה, מימוש עצמי והגשמת פוטנציאל אינטלקטואלי בדרכים חדשות - ובדרך גם חושף זוג שדיים צעירים. |
