שבעת הסמוראיםThe Seven Samurai / Shichinin no samuraiיפן 1954בימוי: אקירה קורוסאווהשחקנים: טקאשי שימורה, טושירו מיפונה, יושיו אינבה, סייג'י מיאג'וצי, מינורו צ'יאקי, דאיסוקי קאטו, איסאו קימורה, קייקו טסושימה, יוקיקו שימזאקי
"שבעת הסמוראים" הוא כבר מזמן לא רק אחד מן הסרטים הגדולים של הקולנוע היפני, אלא קלאסיקה בינלאומית. סרטו של אקירה קורוסאווה משנות החמישים השפיע על שורה ארוכה של קולנוענים באירופה, אמריקה וכמובן גם בישראל הקטנה. זה סרט מוצלח *למרות* שהוא יפני, מרתק *למרות* שהוא שחור-לבן, סוחף *למרות* שהוא עתיק במונחים קולנועיים. הוא ארוך (160 דקות ברוב הגרסאות), מתאים במיוחד לחובבי סרטי מלחמות, אבל יש לו רובד אנושי וחברתי עמוק ואמיתי, שגורם לסרט לגבור על סרטי-סמוראים נוספים כגון סמוראי של דמדומים או זטואיצ'י. הסיפור של 'שבעת הסמוראים' נשמע פשטני: חקלאים בכפר קטן שוכרים את שירותיהם של סמוראים מובטלים כדי להתגונן מפני שודדים הגונבים את מזונם. העלילה מתרחשת ביפן הפרימיטיבית של המאה ה-16, בתקופת המעבר בין עידן החרבות ובין עידן הנשק החם (רובים, בעיקר). בהיעדרו של כוח משטרתי ציבורי המופעל על ידי השלטון המרכזי, מוצאים עצמם החקלאים ללא הגנה. הם עושים חישוב כלכלי פשוט: השקעה מינימלית בשכירי-חרב כדי להגן על האורז שהם מגדלים, או היכחדותם של כל תושבי הכפר לאחר התקפת השודדים.
קורוסאווה לקח על עצמו פרוייקט מורכב, ונתן לעצמו מספיק זמן כדי לפתח את הדמויות השונות, לספק קטעי-מעבר קומיים ואף סיפור אהבה מתוחכם שמהדהד את המוטיב המרכזי בסרט (מלחמת מעמדות), להמחיש את הפערים התרבותיים בין הקבוצות היריבות (חקלאים; סמוראים; שודדים), לטפח תתי-עלילות, לשלב סיפורים פנימיים והתפתחויות מפתיעות בנרטיב הצפוי-לכאורה. כך אנחנו לומדים על המאבקים הפנימיים בין הסמוראים המקצועיים לחובבנים, הדמיון בין השודדים הטפילים ובין הסמוראים המובטלים ("רונין" ביפנית), גסיסתו של מיתוס הכבוד המקצועי, חוסר האמון בין המעמד היצרני (חקלאים כפריים) ובין מנגנון הביטחון (הסמוראים), כמו גם העוינות והזעם של האדם הפשוט כנגד אכזריותם של מחרחרי המלחמה ביפן. הספרות הקולנועית גדושה בהמלצות אין-סופר על 'שבעת הסמוראים', אבל צופים רבים בשנות האלפיים לוקחים את התשבוחות הללו בספקנות רבה: "הנה עוד סרט זר של פלצנים, שאי אפשר להבין בו כלום, מה עוד שהוא צולם בשנות החמישים והיום כבר אי אפשר להנות ממנו בכלל". זו שגיאה מובנת בהחלט, ועדיין היא שגיאה. 'שבעת הסמוראים' הוא סרט בלתי-נשכח, המכיל סצינות רבות שנצרבות בזיכרון הקולנועי: המונולוגים של טושירו מיפונה (כפרי שמחליט להיות סמוראי בשם הצדק), הקרבות בין הסמוראים ובין השודדים, בניית תוכנית ההגנה על הכפר, הקרב האחרון בגשם השוטף ועוד ועוד. שני השחקנים הראשיים (טקאשי שימורה בתפקיד קאמבי; טושירו מיפונה בתפקיד קיקוצ'יו) אינם גונבים את ההצגה, ומאפשרים לשאר הצוות להשאיר את חותמו. קורוסאווה עבד יפה עם כל המרכיבים הקולנועיים שברשותו: צילום טבעי וסבלני, שימוש מינימלי ואפקטיבי במוסיקת רקע, בימוי מדויק של צוות שחקנים מחונן, תסריט רב-שכבתי ומאוזן מבחינה רגשית - וכמובן עלילה עם התפתחות ברורה ועם שיאים דרמטיים מגוונים. מעבר לקטעי ה'אקשן' המרהיבים, יש ב'שבעת הסמוראים' מבט מפוכח על המצוקות החברתיות של יפן, שמתכתב בצורה מדויקת עם התחושה הקשה של היפנים לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי אסון פצצת האטום על הירושימה. יפנים רבים הבינו כי תבוסתם במלחמה נגד האמריקנים היא, במידה רבה, תוצאה ישירה של התהוות אליטה חזקה של מחרחרי-מלחמה בעלי דפוס התנהגות התאבדותי, שליבו גס בחיי-אדם: שר המלחמה אנאמי, הרמטכ"ל אומזו, מפקד חיל הים טויודה. 'שבעת הסמוראים', אם כן, פועל בכמה מישורים בו-זמנית: הוא סוחף כל צופה אל תוך מאבק הירואי של חלשים כנגד חזקים; הוא משרטט דיוקן חברתי אמין של חברה מפוצלת ומסוכסכת הנלחמת בינה לבין עצמה על הישרדות; הוא מתייחס בצורה מחוכמת ליפן הפוסט-מלחמתית של שנות החמישים המוקדמות; הוא מביט בצורה ישירה ובלתי-מתפשרת על חולייה של ארץ בלי דמוקרטיה ובלי שלטון חוק. אך קורוסאווה לא מתמכר להירואיזם המלחמתי ולמצ'ואיזם של הסמוראים, ולא מזלזל אף לרגע בערך החיים כערך עליון. לכן הסרט אינו מרתיע אלא מרגש עד דמעות, ולכן 'שבעת הסמוראים' מחזיק מעמד כל כך טוב כבר למעלה בחצי-מאה. גרסת הדיוידי נראית מצוין, ומאפשרת התמודדות קלה יותר עם למעלה משלוש שעות של מתח מצטבר.
לסיכום, 'שבעת הסמוראים' הוא אחד מאותם סרטים שממשיכים לרתק את הצופה גם בעידן המטריקסים והפיקסארים. יש בו דמויות אמינות ומעוררות הערצה, תיעוד ייחודי של חברה במשבר, עלילה שקל להזדהות איתה וסיפור עם מימד אנושי שהופך אותו לקלאסיקה בינלאומית. קורוסאווה (1910-1998) ראוי לשבחים כאחד מן הקולנועים החשובים והמשפיעים ביותר של שנות החמישים (המלצות נוספות: המבצר הנסתר, יוג'ימבו, ראן). גם אם מדובר בסרט זר, ארוך, ועוד בשחור-לבן -- עדיין כדאי מאוד להשקיע ב'שבעת הסמוראים' את הזמן, במיוחד אם אפשר לעשות הפסקה בדיוידי מדי פעם לצרכי התאווררות. |
