ביקורות קולנוע מאת אורי ברייטמן

רוזטה

Rosetta

צרפת/בלגיה 1999

93 דקות

בימוי: זאן-פייר דארדן, לוק דארדן (האחים דארדן)

שחקנים: אמילי דוקאן

peripherfilm.de/peri/rosetta



לא ברור למה זכה הסרט הבלגי-צרפתי הזה, מאת האחים דארדן בפסטיבל קאן. מבחינה קולנועית, הוא לא מחדש דבר. זה סיפור על נערה צעירה, בת 17, שנאלצת לעבור גיהנום קיומי, בעקבות התמכרותה של אימה לאלכוהול. אין אבא ברקע, הוא פשוט לא מוזכר. המשפחה הקטנה מתגוררת בפארק קרוואנים קודר, בלי עתיד ובלי תקווה.


רוזטה מנסה נואשות להתפרנס, נאבקת בשיניים כדי למצוא עבודה, ובסוף מוצאת אותה. אלא שהמחיר גבוה מדי: היא נאלצת לגרום לפיטוריו של בחור נחמד המאוהב בה, כדי לתפוס את משרתו. היא אמנם עשתה את המוטל עליה (דיווחה לבוס על עובד שלקח כסף מעביד לכיס), וכך היא אמנם מתפרנסת, אבל מאבדת אהבה וידידות. היא אף מנסה להתאבד בשאיפת גז, אבל הגז נגמר (אין כסף אפילו להתאבד). הסרט נקטע באיבו, והצופה נותר מבולבל.


מתברר שהסרט השפיע על החברה הבלגית, בהקשר של מאבק חברתי למען שכר מינימום לקטינים. הסגנון הנטורליסטי (בלי אפקטים, בלי מוסיקה, בלי תפאורה, בלי שטויות) עשה רושם רב על מבקרים ופעילים חברתיים במערב אירופה. הבעיה היא שימוש מינימליסטי בכוחו של המדיום הקולנועי, המבטא שפה מוגבלת, צרה שאינה מספקת תובנות מעמיקות על הדמויות בסרט.


סגנון הצילום הוא חובבני להחריד: מצלמת-כתף רועדת, המתמקדת כל הזמן בפניה של הגיבורה הראשית. העריכה בינונית. תאורה טבעית. ממש "דוגמה 95" קלאסי. אין מוסיקת רקע. התסריט לא מצטיין בדיאלוג מיוחד במינו. רוב הדמויות הן קשות-יום, לאקוניות, שגרתיות. הדמות הראשית נלחמת כמו חיה למען המשרה שלה, והמלחמה שלה כל כך טוטאלית, כל כך אכזרית וכל כך חד-ערכית, עד שקשה לרחם עליה כאשר היא מפסידה ידיד/מאהב. סיפור קולנועי טוב לא יכול להתבסס אך ורק על משחק טוב. צריך תסריט רציני, ורצוי גם צילום פחות מטריד, עם כמה שפחות רגעים מתים. ברגעים מסויימים פשוט הסטתי את מבטי הצידה מרוב רעידות.


רוזטה - סרט זוכה פסטיבל קאן



"רוזטה", מעל לכל, היא דוגמה ליחסי ציבור מזוייפים שמייצר פסטיבל קולנוע אירופאי נחשב. לא כל מי שזוכה ב"דקל הזהב" ראוי לאמון הצופים. בניגוד ל"אוסקר" האמריקני, הניתן בזכות דעתם המשותפת של 5,816 חברי אקדמיה שונים, הפרס של פסטיבל קאן ניתן על ידי חבר שופטים מצומצם מאוד. כאן הם פישלו, וכמה חובבי קולנוע נאלצים לשלם את מחיר הפאשלה הזאת. חבל שזה קורה: המוניטין של הפסטיבל נפגע מכך קשות, וגם הסרטים הזוכים לא יתקבלו באהדה אם המחדלים הללו יימשכו.




רוזטה לא האמינה שיש כאן עוד ביקורות