פרזיטים

Parasite / Gisaengchung

דרום קוריאה 2019

בימוי: בונג ג'ון-הו

תסריט: בונג ג'ון-הו, האן ג'ין-וון

משתתפים: סונג קאנג-הו, לי סון-קיון, צ'ו יאו-ג'יאונג, צ'או וו-שיק, פארק סו-דאם, לי ג'ונג-אאון, ג'אנג היאה-ג'ין

צילום: הונג קיונג-פיו

זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2019

אורך: 132 דקות

"פרזיטים" הוא סרט עטור-פרסים שזכה לתשומת-לב עולמית אדירה כאשר זכה בפרס האוסקר על הסרט הטוב ביותר (לא רק הזר הטוב ביותר) בטקס האקדמיה של 2019. בכך, הוא היה הסרט הקוריאני הראשון שזכה לכבוד הזה. לתקדים מכובד זה יש לציין שני תקדימים נוספים: פרס גלובוס הזהב על הסרט הזר הטוב ביותר (שוב, הראשון של דרום-קוריאה) ופרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2019, גם בפעם הראשונה.

סוד ההצלחה של "פרזיטים" הוא העיסוק בנושאים של אי-שוויון חברתי וכלכלי, תוך התייחסות עשירה ומורכבת למתחים שבין תרבות המזרח ותרבות המערב. "פרזיטים" מנתח מגמות עמוקות בחברה הדרום-קוריאנית, מזהה נטייה חזקה לכיוון התרבות האמריקאית, ומשלב סאטירה חריפה עם קומדיה משפחתית אינטנסיבית ומשעשעת.

 

זהו סיפורה של משפחה עניה, החיה בקומת קרקע, למעשה קצת מתחת לרחוב. בזכות מזל וקשרים, בנם מצליח להשיג עבודה - מתן שיעורים פרטיים לבת-עשירים, בבית מפואר ורחב-ידיים, בחלק הגבוה והמפואר ביותר של העיר. באמצעות עורמה, חוצפה ומירמה, מצליחה המשפחה הענייה לחדור בהדרגה אל חייה וביתה של המשפחה העשירה, לסלק עובדים קיימים ולמעשה להתפרנס מעושרה.

 

פרזיטים - חוסר שוויון חברתי וכלכלי חריף בדרום קוריאה של ימינו

 

"פרזיטים" נוגע בקרביים החשופים של מלחמת המעמדות הפנימית של דרום-קוריאה - אך עושה זאת בצורה מתוחכמת, קולחת, רהוטה, עדינה, ערמומית ואפקטיבית. העלילה מתפתחת בצעדים מהירים, לוקחת אותנו לתפנית די מדהימה בשליש האחרון של הסרט, ומשם התסריט "מתפרע" עד שהוא מגיע לתהומות וגבהים בלתי צפויים, ברמה של תדהמה והשתוממות.

 

הפערים העצומים שבין המשפחה העניה (אבטלה, רעב, מצוקה והשפלה) ובין המשפחה העשירה (שפע, פינוק, התנשאות ואדנות) מובלטים בסדרה ארוכה של פרטים קטנים - החל מן העיצוב האדריכלי של הבית הענק, דרך הרגלי אכילה, נסיעה וכלי רכב, שיעורים פרטיים, סודות ושקרים. התרמית הולכת ומחריפה, השקרים הולכים ומתעצמים, המחיר הולך ועולה - עד שנוצר פיצוץ. בני אדם הופכים לרוחות רפאים ליליות, פיטורין הופכים לנקמה גדולה, עלבונות קטנים מובילים לאלימות אדירה.

 

אחד הצדדים המרתקים בדרמה הסאטירית והשחורה הזו הוא העיסוק במטאפורות, לצד האיזכור של צפון קוריאה - השכנה הענייה של דרום קוריאה המערבית והמתקדמת. ניתן לראות בסרט לא רק ניתוח מכאיב של אי-שוויון כלכלי בתוך החברה הדרום-קוריאנית, אלא מטאפורה גדולה (אלגוריה) ליחסים הקשים שבין דרום קוריאה ובין צפון קוריאה (מעלה ומטה). זוהי לא פרשנות כפויה או מלאכותית, כיוון שהתסריט רומז לכך, לפחות 3-4 פעמים במהלך העלילה.

 

מעבר לתסריט השנון והקומדיה הזריזה שהוא מציג, הסרט מצליח למתוח ביקורת קשה ביותר על הפגיעה בכבוד האדם של המעמדות הנמוכים. ברור לגמרי ש"פרזיטים" לא בא למחות על מושג העושר, לכשעצמו; יש כאן עיסוק מדויק בשאלות מורכבות של ניצול, התנהגות טפילית, רמייה והשפלה של ממש. הכאב מגיע לשיא כאשר חלק מן הדמויות מקפידות יותר מדי על ריחות-גוף, ומתלוננות על סירחון של דמויות אחרות. מיהו הפרזיט האמיתי בסיפור? מי מתעלק על מי? נדמה שכמעט כולם מתעלקים על כולם, במובן מסוים.

 

הרבה יותר מעוד סרט דרום-קוריאני חולף, "פרזיטים" מצליח להתנחל בלבבות בזכות משחק מצוין של כל המעורבים, אסתטיקה אסיאתית-מערבית משולבת ומסקרנת, איזון כמעט מושלם בין בידור וזוועה, ונגיעה בוגרת בשאלות קשות של סולידריות, אנושיות, רחמים, כבוד והתעלמות. הדברים מגיעים לכדי עניין מיוחד בשליש האחרון של הסרט, כאמור, כאשר מתגלים בפנינו צללים קודרים, דמויות נסתרות, חדרים בלתי צפויים, עד כדי איזכור של שואה גרעינית, מאסר סמוי וחיי-עליבות שאינם חיים כלל.

 

לסיכום, "פרזיטים" הוא סרט משובח, סאטירה עוקצנית ומרתקת שלא כדאי להחמיץ. זוהי הברקה דרום-קוריאנית בעלת מימדים אוניברסליים, בנושאים המעסיקים את המערב מדי יום ביומו. סוגיות בוערות כמו מלחמת-מעמדות, פערים כלכליים אדירים, זכויות אדם ואזרח מקבלות כאן טיפול בידי יד-אמן, והתוצאה היא מחזה מפואר שמצליח להפתיע ולמשוך גם את הצופים המאומנים והציניים ביותר.