מליון דולר בייביMillion Dollar Babyארה"ב 2004בימוי: קלינט איסטוודשחקנים: קלינט איסטווד, הילרי סוונק, מורגן פרימן
"מליון דולר בייבי" הוא סרט טוב, אבל לא סרט מעולה. זו דרמה חזקה, אבל יש בה לא מעט בעיות. האמירה הכללית מטושטשת, והדבקות של איסטווד בריאליזם קולנועי כמעט סגפני איננו מאפשר לו להתפתח הלאה ולייצר דימויים חזותיים מרשימים. הסרט זכה באוסקר של 2005 לא בזכות העובדה שהצטיין באופן מובהק, אלא בעיקר מפני שהמועמדים האחרים באותה השנה לא היו ראויים לזכות בו. לפנינו סיפור על אלימות, הורות והרס עצמי. השחקנית הילרי סוונק היא מגי פיצ'גרלד, בחורה חסרת-השכלה ממשפחה הרוסה. היא ממלצרת למחייתה, וחייה נראים חסרי תקווה בעיניה. חלומה הגדול הוא להיות כוכבת אגרוף. המוטיבציה היא כלכלית, אך גם אגואיסטית: משעמם לה בחיים, היא רוצה כבוד והכרה. קלינט איסטווד בתפקיד מאמן איגרוף מוחמץ וקשיש (פרנקי דאן), נקשר אליה ומחליט לאמן אותה. השניים אוהבים זה את זה אהבת אבא-בת, לא אהבה של בני זוג.
איסטווד מטפל כאן בעוד חלום אמריקני, עוד מיתוס של חברה קפיטליסטית - איגרוף. הוא מציג את הצד האפל של התעשייה האלימה הזאת. הבמאי ממחיש בצורה ברורה את המחיר הנורא שמשלמים הפועלים השחורים של ספורט הדמים הממוסחר. הקהל משלם כסף, והמתאגרפות הורסות את חייהן. הגיבורה, יפה וחמודה ככל שתהייה, היא תוצר של משפחה דפוקה, תקועה ללא השכלה ועתיד תעסוקתי. אנחנו מוצאים את עצמנו משתוקקים להצלחתה, מרגישים שותפים להתקדמותה בענף. אנחנו מקווים שתזכה באליפות. אבל איסטווד, כאמור, ממש לא רוצה עוד "רוקי" או "השור הזועם", והשליש האחרון של 'מליון דולר בייבי' הוא רע ומר. זהירות, ספויילר: במהלך קרב האליפות, מגי נפצעת קשה - ישר בעמוד השידרה. היא הופכת משותקת בכל גופה. חייה הסתיימו כספורטאית, אך גם כאדם נורמלי. פרנקי, המאמן, חש אשם - ובצדק: הוא הכניס אותה לצרה הזאת. היא מבקשת ממנו להמית אותה - חיי משותקת אינם חייה בעיניה. בתחילה הוא מסרב, מתלבט, מחכה. בסוף נעתר לה, ומסיים את חייה. הטראומה גורמת לו לשנות את אורח חייו לגמרי - הוא נוטש סופית את עולם האיגרוף לטובת ניהול פונדק דרכים קטן. קצת מזכיר את הגיבור של "בלתי נסלח", שמסתלק מן המערב הפרוע לתמיד, לאחר שזרע חורבן בכל סביבותיו. אי אפשר לערער על כמה עובדות טכניות: איסטווד הוא שחקן מעולה, במאי רגיש ומדריך שחקנים מנוסה. הוא מוציא מסוונק, פרימן ומעצמו משחק הוליוודי קלאסי - דמויות מציאותיות, פשוטות, עממיות, שממעטות לדבר ומרבות לפעול (תכונה שצופי קולנוע מעריכים). גם המניעים של הדמויות פשוטים למדי: פרנקי מחפש תחליף לבתו הביולוגית שניתקה איתו את הקשר, בעוד מגי מחפשת תחליף לאביה הביולוגי שנפטר. שניהם רוצים קשר אנושי חם ואמין, כפיצוי על חייהם הפגועים. הבעיה של "מליון דולר בייבי" היא דווקא הפשטות שהופכת לפשטנות - הדמויות פשוטות, הסיפור פשוט, הבימוי פשוט, המסר פשוט, הכלים הקולנועיים פשוטים. כבר היינו בסיפור של "דילמת המתת החסד" ואיסטווד אינו תורם לה היגדים קולנועיים חדשים (לדיון קולנועי מעמיק על הזכות למות - ר' את הים שבפנים). כל הסרט כולו היה יכול להיכנס לשלושה פרקים של סדרת דרמה אמריקנית טיפוסית. בהשוואה להברקות העלילתיות של "בלתי נסלח" או למורכבות הפסיכולוגית של "מיסטיק ריבר", הרי ש"מליון דולר בייבי" הוא פרוייקט פשטני למדי. דוגמה נוספת לכך היא הדיוקן החד-צדדי שמשרטט איסטווד סביב משפחתה הביולוגית של מגי - חבורת נוכלים מגעילה ללא שמץ של אנושיות. למה זכה "מליון דולר בייבי" באוסקר של 2005? כאמור, בעיקר מפני שהמתמודדים מולו, כמו "הטייס" או "דרכים צדדיות" היו פשוט בינוניים. הוליווד כנראה מאוהבת באופן כרוני בסיפורים דרמטיים על אנשים שעושים הכל בשביל חלום ההצלחה (לעתים במחיר חייהם), עד כדי כך שהיא לפעמים מתעלמת מן העובדה שהבמאי טוען בתוקף שמדובר בחלום ריק מתוכן. בדיוק כפי שהאוסקר מוכר פנטזיה ריקה ("הסרט הטוב ביותר"), כך גם עולם האיגרוף ב"מליון דולר בייבי" מוצג ככלי-ריק, בלוף שטני שמייצר רק דם, הרס ואובדן. אבל הוליווד ממשיכה למחוא כפיים לגלדיאטורים, שמכלים את גופם למען מופע הראווה בקולוסיאום של לוס אנג'לס. בעייתיות נוספת ב"מליון דולר בייבי" היא גם 'מלאכיותה' של מגי, המתאגרפת הצעירה והנלהבת. היא כל כך חייכנית, מקסימה ונעימה, עד שבקלות אפשר לשכוח שמדובר בבחורה מחוספסת, ענייה ומתוסכלת שבעצם מתפרנסת מכיסוח בחורות אחרות. הסרט מצייר אותה בצבעים פסטלים רכים, מעין נימפה עדינה ורומנטית - כשבעצם מדובר על אדם שכל מקצועו בחיים הוא גרימת נזק גופני ארוך-טווח לאנשים אחרים תמורת כמה דולרים. התסריט לא מתמודד כראוי עם העובדה שאיגרוף איננו פיסול או ציור, ושמדובר באלימות תעשייתי שמייצרת פציעות, נכויות ואף מיתות. לכן קשה מאוד להזדהות לגמרי עם אסונה ומותה: מי שמתפרנס מאלימות וחי על חוסר-רחמים, לא יזכה לרחמים כאשר יהפוך לנכה. כיצד מתייחס איסטווד לתודעה הכוזבת שבה חיה מגי? מהי העמדה שהוא מחזיק כלפי אמונתה בתהילה המזוייפת ובפרסום הריק-מתוכן לו זכתה סביב קריירת האיגרוף הקצרה שלה? האם "מליון דולר בייבי" מכבד את הגישה לפיה עדיפים חיים קצרים ומלאי-פרסום על פני חיים ארוכים ושלווים? האם אכן הגשימה מגי את עצמה בתור מתאגרפת ידועה, או שמא החמיצה שנים רבות של סיפוק רגשי לצד אדם מבוגר שאותו היא משווה לאביה המת? הסרט לא עונה על השאלות העמוקות הללו - הוא מכריח את הצופה להחליט בעצמו, ובכך אולי טמון יתרונות הדרמטי העיקרי. אך זה לא מספיק, כאמור.
לסיכום, "מליון דולר בייבי" נוטל את החלום האמריקני של ההצלחה האישית ומפרק אותו בצורה בוטה, פשטנית ושגרתית. הבסיס שעליו נשען הסרט - סיפור העלילה - אינו מפתיע ואינו מגלה לנו משהו חדש על המציאות. המשחק המצויין של השלושה (פרימן, איסטווד, סוונק) איננו מסוגל לחפות על תסריט ריק מתיחכום ודל בחידושים. כל זה מאכזב למדי, כיוון שמר איסטווד הצליח להפיק רגעים קולנועיים וירטואוזיים יותר, משוכללים יותר ודרמטיים יותר בקריירה המפוארת שלו. הסרט טוב, אבל לא משתווה לחלק מן העבודות הקודמות של איסטווד. |
