|
אדון ומפקד Master
And Commander - The Far Side of the World ארה"ב 2003 במאי: פיטר וויר בכיכוב: ראסל
קרואו ראסל קרואו,
כוכב "גלדיאטור", מנסה לרכוב על גל ההצלחה בסרט פעולה רחב-יריעה, הפעם
כקפטן לוחם בצי הבריטי. הוא המנהיג האידיאלי: אנושי, מבריק, עשוי ללא חת, אך לא
מושלם או מעורר קינאה. הסרט מתמקד בדמותו, על רקע המלחמה הימית האכזרית בין
אנגליה וצרפת, שתי המעצמות האירופאיות המובילות. בכל המובנים
האפשריים, זה לא סרט גדול. הוא מנסה לחקות מספר ספינות-דגל קולנועיות של
השנים האחרונות, ומקטין את עצמו כשהוא מנסה להיתלות באילנות גבוהים. יש לנו את
סצינת המלחמה הפותחת, הכאילו-ריאליסטית, שנראית מועתקת אחד-לאחד מסצינת הפתיחה
המדהימה מ"להציל את טוראי ראיין" של סטיבן ספילברג. יש לנו סצינות קרב
של אחד-על-אחד שמזכירות את "גלדיאטור". יש לנו צילומים ימיים מושקעים,
שמזכירים מאוד את "טיטאניק". איך שלא תסתכל על זה, הסרט הזה צועק חזק
מדי "אני רוצה אוסקר!" והצעקה הזאת לא נשמעת טוב, גם אם הצופה
אינו חבר אקדמיה. כסרט מסע, הוא
מציג כמה רגעים סבירים. למרות שההתלהבות מן העידן האימפריאליסטי כבר שככה די
מזמן, זה עדיין מרתק לראות ספינה אנגלית מגלה איים חדשים. הבמאי פיטר וויר מנסה
להתמודד עם נושאים פילוסופיים ראויים, כמו הדילמה בין המטרות הצבאיות ובין
המטרות המדעיות של צוות הספינה. הוא מנסה ליצור היגד לפיו ניתן לשלב באופן
אורגני בין שתי המטרות, דהיינו להפוך את המדע (במקרה הזה, זואולוגיה) לכלי מלחמה
יעיל (במקרה הזה, לימוד טקטיקות של הסוואה ימית באמצעות התבוננות בחרקים). ההיגד
הזה מרתיע למדי, בעיקר בגלל השטחיות שלו: המדע אמור לעזור לאנושות כולה, ולא
רק לאנגליה בניסיונה לכבוש את כל אירופה.
הבמאי וצוות
התסריטאים שלו מחדירים לתסריט גם עיסוק בנושאים נדושים יחסית, כמו העימות בין
הפרט ובין הכלל. בסצינה דרמטית למדי, נדרש הקפטן להכריע בין מותו הוודאי של
אחד המלחים, ובין גורל הספינה כולה. הוא נאלץ לקבל החלטה בתנאים קשים (סערה),
ועושה זאת בכאב רב. ההברקה כאן היא ההיבט החזותי: קרואו ממש נאלץ
"לחתוך", דהיינו לקבל את ההחלטה בשחור-לבן, והוא אכן חותך את החבל
שקושר את אחד המלחים שלו. כך המלח האמיץ אובד בתוך הסערה, והסירה ניצלת מהיסחפות
וטביעה. נושא נוסף שזוכה
לפיתוח סביר הוא האמונות הטפלות הנפוצות בקרב ימאים. באחת הסצינות מתאבד
אחד הקצינים הצעירים, לאחר שמתעוררת בקרב הצוות תחושה שהוא מהווה "מזל
רע" שיזיק לספינה. הוא מוכן להיות שעיר לעזאזל ולקפוץ אל מותו. מיד לאחר
שההלוויה נגמרת, הסערה נגמרת והשמש מפציעה. הפרק הזה בעלילה שוב מייצר מסר
מרתיע, לפיו האמונות הטפלות מוצדקות, וכאילו מוצדק להקריב אדם אחד בשביל להרגיע
את הקבוצה כולה. בסופו של יום,
זה סרט סביר, אבל לא מסעיר. הצופה המנוסה יעריך את השיחזור ההיסטורי
המוקפד של הספינה וצוותה, אך באותה נשימה יבחין גם בעובדה שהשחקנים כולם נקיים,
בריאים ובדרך כלל עליזים למדי. אין כמעט זכר למחלות קשות ולגועל-נפש. למרות
שבמהלך הסיפור אפשר להבחין בבירור באנשים פצועים או מתים, הסט סטרילי ומצוחצח,
אולי כדי לא להבחיל את קיבתו הרגישה של הצופה המודרני, במיוחד אם מדובר
בחבר-אקדמיה אמריקני. לכן "אדון ומפקד" הוא צפיה ראויה, אבל לא
חוויה מטלטלת מדי, וגם משחקו הטוב של ראסל קרואו איננו מתעלה לגבהים בלתי
צפויים. |
