האחיות מגדלנהThe Magdalene Sistersאירלנד 2002בימוי: פיטר מולןשחקניות: ג'רדלין מקיואן, נורה-ג'יין נון, אן-מארי דאף, איילין וולש, דורות'י דאפי
"האחיות מגדלנה" היא דרמה רבת-עוצמה, המתארת ניצול בני-אדם למטרות כספיות, וכל זאת במסווה של מוסר ודת. שלוש נשים איריות נכלאות במנזר קתולי שבו הן הופכות לעבדים בשירותה של נזירה תאבת-בצע. זה סיפור מקומם על רשעות וצביעות אנושית, ובעיקר על בורות בלתי-נגמרת בכל שכבות החברה. מכיוון שמדובר בסיפור אמיתי, הפרוייקט הקולנועי מסתבר כתיעוד-בדיעבד של תופעה מחרידה, שמן הסתם עוד קיימת באיזורים רבים בעולם הקתולי. במובנים רבים, הסרט חושף את המנגנון הבסיסי של הנצרות הממוסדת - ניצול חולשות אנושיות למטרות כלכליות. אם בני-אדם חשים אשמים, מיד תבוא הנזירה שתהפוך את תחושת האשמה למפעל רווחי. במקרה הזה, הבנות הופכות לפועלות במכבסה נצלנית. אין להן זכויות, אין להן אפילו אפשרות לצאת מן המוסד. הן נעולות בו כמו בבית סוהר. בחוץ העולם ממשיך כרגיל, ומשפחותיהן של הבנות מתעלמות מן הטרגדיה בגלל תחושות האשמה המזויפות שניטעו בהן על ידי אותו מנגנון דתי מעוות.
במה חטאו אותן בנות אומללות, אם בכלל?. אחת מהן נאנסת על ידי קרוב משפחה במהלך מסיבה, וכדי להשתיק את העוול היא נשלחת מביתה אל המנזר. השנייה, בחורה נאה ביותר, מחזרת אחרי נערים בבית הספר. השתיים האחרות יולדות מחוץ לנישואים. במקרה הראשון (אונס) מדובר בשיתוף פעולה מבחיל בין שוביניזם גברי ובין ניצול כספי. במקרה השני (חיזור אסור) מדובר בפחד עמוק מכל סוג של מיניות מוחשית - כשברקע ההתנגדות העקשנית להתרת השימוש באמצעי מניעה. בשני המקרים האחרים מדובר בוריאציה על אותו נושא: התעקשותה של הכנסיה הקתולית להתנגד לשימוש באמצעי מניעה. לזכותו של הבמאי, פיטר מולן, יש לומר שהוא מעניק גם לנזירות ה"רעות" את הזכות להתבטא באופן אנושי. אחת הנזירות הבכירות במנזר זוכה למונולוג חצי-צ'כובי שבו היא מתוודה כיצד החמיצה את חייה על ידי הצטרפות למנזר. אפילו הדמות האכזרית ביותר, אם המנזר, איננה מצטיירת כציניקנית מוחלטת אלא כזקנה אומללה שנאלצה לאמץ אידיאולוגיה מעוותת שהביאה אותה למבוי סתום. העובדות מדברות בעד עצמן: מנזרי מגדלנה, שנוסדו לראשונה בשנת 1880 ונסגרו סופית רק בשנת 1996 החזיקו בתוכם כשלושים אלף נשים. עדויות אמינות מדווחות על אירועים גרועים מאלו שהוצגו בסרט. הבמאי בחר בכוונה באירועים 'מתונים', כדי שלא יואשם בהקצנת המציאות. לכן אי אפשר לומר שמדובר בתיאור לא הוגן של התופעה. "האחיות מגדלנה" למעשה חושף את הסכנה הטמונה בכל אידיאולוגיה נוקשה שאיננה מסתגלת למציאות המודרנית. התירוצים הדתיים-מוסריים שבעטיין נכלאו הבנות אינם תואמים את ההגיון של המאה העשרים, במיוחד מאז מהפיכת שנות השישים (המאבק הפמיניסטי הנמשך, ואישור הגלולה ע"י FDA במאי 1960). הפשע של מנזרי מגדלנה הוא השימוש הציני בעקרונות שאבד עליהן הכלח למטרות כספיות גרידא. סביר להניח שאחיות המנזר האמינו בעקרונות הקתוליים, אך התוצאה הסופית איננה עולה בקנה אחד עם עקרונותיה הבסיסיים של מדינה דמוקרטית - רק המדינה רשאית לכלוא אזרחים, וזאת לאחר משפט הוגן, ולתקופה קצובה בלבד. במאבק בין דת ומדינה הוכיחה אירלנד שהמדינה ניצחה. מבחינה קולנועית טהורה, הסרט מצטיין במשחק מעולה של כל הצוות, ומצליח לשכנע באמיתותו לאורך כל הדרך, מן הדקה הראשונה ועד האחרונה. אין פספוסים או סצינות מיותרות. הצילום טבעי ופשוט, בלי מניפולציות טכניות או סיגנון-יתר. מולן לא נותן לסיפור לחמוק לו מבעד לאצבעות, ונזהר שלא לאפשר למדיום הקולנועי להפוך את העלילה לבדיונית ורחוקה מן המציאות. ההזדהות של הצופה עם הבנות מושלמת. במיוחד זכורה הסצינה שבה אחת הבנות מוצאת דלת פתוחה המאפשרת לה להימלט מן המנזר, אך היא חוששת להתעמת עם החברה העוינת שבחוץ, ונשארת בכתלי המוסד. הסצינה הזו מסבירה את המילכוד בו נתונות הנשים בחברה שוביניסטית הנשלטת על ידי מוסדות קתוליים.
לסיכום, "האחיות מגדלנה" היא סרט משמעותי ובעל ערך חברתי ברור. הוא מציג באופן אמין תופעה מקוממת שעדיין לא הסתיימה. הממסד הקתולי באירופה ובשאר מדינות העולם לא נעלם ולא נכחד, ומי שמתעניין בצדדיה החשוכים של הנצרות האורתודוקסית ימצא כאן עדויות מצמררות. סביר להניח שאנחנו, הישראלים, חיים במציאות שבה המגזר החרדי והמוסלמי בארצנו אחראי לתופעות קשות לא פחות. אך טרם נוצר הסרט שיתעד את העוולות הללו ויאפשר לדעת הקהל לדון בהן כראוי. |
