|
שר הטבעות (הראשון): אחוות הטבעת מהדורת dvd מורחבת (+35 דקות שלא
נראו בסרט) דצמבר
2003 האם נאמר כבר
הכל על הפרוייקט של פיטר ג'קסון? ובכל זאת: הטרילוגיה של טולקין זכתה לעיבוד
קולנועי מושקע ביותר, בתקציב של מאות מיליונים. הפרק הפותח עמוס בשלל דמויות
ססגוניות, תפאורות עצומות, אפקטים ונסיונות תסריטאיים כנים להציג את העולם של
"שר הטבעות" על הצד הטוב ביותר. המשימה מוכתרת בהצלחה כמעט מוחלטת,
בעיקר בגירסה המורחבת בפורמט די-וי-די, שהוסיפה למעלה מחצי שעה של דיאלוגים, העמקה
ותוספות שלא נראו על המסך הגדול. לאחר שצפיתי
בגרסה הקולנועית לראשונה, כעסתי מאוד ואף פירסמתי כתבה מרירה
במגזין נענע. הספר היה כל כך טוב, אבל הסרט היה שיטחי למדי. עם הזמן התקרר זעמי,
והתחלתי להבין שאף סרט לעולם לא יוכל להתחרות בספר, שהוא יצירה מונומנטלית בעלת
עומק אדיר, שאי אפשר לתרגמו לקולנוע בלי לחטוא בשיטחיות קיצונית. גירסת
הדי-וי-די, כאמור, מרככת את
הרושם השיטחי שיצר הפרק הראשון. בין ההרחבות ניתן למצוא מבוא עשיר יותר על עולמם
של ההוביטים, הסבר מקיף יותר על עולמם של האלפים ("בני הלילית" בתרגום
העברי התמוה), יותר רקע על אראגורן (הוא מדבר עם אלרונד על רקע הקבר), יותר רקע על
גונדור (דיאלוגים קשים בין בורומיר ואראגורן), ובכלל זרימה פחות עצבנית של סצינות.  חברי אחוות הטבעת - הפרק הראשון בטרילוגיית שר הטבעות
אחד הדברים
המרשימים ביותר בהפקה של חברת "ניו ליין" הוא העושר החזותי.
כמויות הכסף ששפכה ההפקה על עיצוב, תפאורה, תלבושות, תאורה, בחירת לוקיישנים (אתרי
צילום) ואפקטים דיגיטליים, נראים בכל שנייה ושנייה. אפשר למצוא הוכחות לכך כבר
בפתיחה המדהימה, המגוללת בקצרה את הקרב המיתולוגי בין סאורון, בני האדם
והאלפים במורדור. הסצינה בה סאורון מעיף בכל מכת-חרב קבוצת לוחמים למרחקים עצומים,
גרמה לי לסיוטים ליליים חוזרים ונשנים. דמותו של
גנדלף (איאן מקלן
הכל-כך-אנגלי) משורטטת בדיוק רב. פרודו (אלייז'ה ווד הצעיר וכחול-העיניים) אלגנטי
ואצילי, עם מבטא בריטי תואם. סאם זכה למבטא אירי של "משרתים",
ונראה מושלם מבחינה פיזית. גם בילבו (איאן הולם, אם אינני טועה) תואם את
הציפיות. אמנם אלרונד (הוגו ויבינג, השחקן שרבים מכירים כסוכן סמית'
מהמטריקס) נראה קצת מגוחך ומחוץ לקונטקסט, אבל זה בסדר: גם ליב טיילר
(ארוון, בתו של אלרונד) משחקת איום ונורא. צוות הליהוק עשה בשכל כשבחר בשחקן
אלמוני לחלוטין (ויגו מורטנזן הצנוע) לגלם את אראגורן, דמות שהולכת וצוברת
נפח ורושם לאורך כל שלושת פרקי הטרילוגיה. גימלי הגמד (ג'ון רייס דיוויס)
חביב, אבל לא מהותי במיוחד. גם סארומן
(כריסטופר לי הגבוה והקשיש) הוא ליהוק נכון, אבל בסופו של חשבון המשחק שלו חיוור,
חד-מימדי ולא מספיק מנומק. פיטר ג'קסון לא הצליח להסביר לי באופן משכנע
כיצד קרה שסארומן, בכיר קוסמי הארץ התיכונה, נפל אל הפח של סאורון. הסרט לא הצליח
לספק אף סצינה (ולו בקצרה) שבה מוסבר הפיתוי ההוא. זה לא פלא שדמותו של סארומן
הלכה ודעכה לאורך הטרילוגיה, עד שנמחקה לחלוטין מהפרק השלישי (אל דאגה, הסצינה
"קולו של סארומן" אמורה להופיע במלואה בגרסה המורחבת של "שיבת
המלך"). השעה הראשונה
(שאחרי המבוא הדרמטי) עוברת בעצלתיים, במבואות הכפריים של הפלך. הצופים מקבלים
הרבה מידע על הטבעת ומקורותיה, זוכים להכיר את הוביטון ואת דמותו האבהית של
גנדאלף, אבל אקשן אין הרבה. הסיפור מתחיל למעשה רק כשהפרשים ("התשעה",
רכובים על סוסים) רודפים אחרי ההוביטים אל פונדק "הפוני המרקד", ומשפדים
באמצע הלילה כמה מיטות ריקות, ממולאות בכריות ובמזרנים. שם מתחיל המרדף. לא נלאה את
הקוראים בפרטים לא חשובים. בסופו של חשבון, קטעי השיא הזכורים-לטוב הם העימות
בין סארומאן וגנדאלף; דקירת פרודו על ידי מלך הנאזגול בלילה בגבעה; הכניסה למוריה;
המאבק עם הטרול; העימות בין הבאלרוג ובין גנדאלף; הביקור אצל גלדריאל; הקרב עם
האורוק-היי (אראגורן עורף ראשים ומפגין מיומנות מרשימה באמנות הסיף) ומות
בורומיר. לפינת הפירגון אפשר להוסיף את האיזכורים החכמים של גולום, שיככב בענק
בפרק השני. לפינת "החתיך הבלונדיני" אי אפשר שלא לשבץ את לגולאס
התמיר (השחקן אורלנדו בלום), שכשרונות הקשתות שלו זוכים לתצוגה מרהיבה בשלל
הזדמנויות, ובעיקר הקרב עם הטרול (חץ לגולגולת) ושיפוד של כמה אורקים מזדמנים
במהלך הבריחה ממוריה. בדיעבד,
מעניין לראות את ההבדל החזותי בין מתחם אייזנגארד בתקופה שבה סארומן עדיין
לא החל לבנות את צבאו, ובין מתחם הטירה לאחר שכרת את כל היערות שמסביבה. מעניין גם
לראות את ההתייחסות הדו-ערכית לתרבות האלפים: מצד אחד, הם אציליים וקסומים.
מצד שני, הם היו ונשארו סנובים קרירים ומתנשאים, שיופיים לא מצליח להסתיר את
הניכור הבסיסי שהם נושאים כלפי שאר הגזעים בארץ התיכונה. הפרק הראשון
איננו עומד בזכות עצמו, ולא אמור לעמוד בזכות עצמו. הוא רק שליש מתוך יצירה גדולה, שאותה כדאי מאוד לראות
ברצף אחד. הפרק השני הוא מעין גשר הכרחי אל הסיום הגרנדיוזי של הפרק השלישי. ואם
כבר הגעתם עד הנה, הנה מתנה מיוחדת: מי שקנה את הדי-וי-די, ישמח לגלות "ביצת
איסטר" (Easter Egg)
בסוף התפריט. כל מה שצריך לעשות זה לבחור Select A Scene ושם לרדת עד הסוף. אז מופיע איור
של שני צריחים, ושם ניתן לצפות בקדימון חביב ל'שני הצריחים'. תמורה מלאה בעד הכסף,
זה בטוח. וכמובן שכדאי גם להאזין ל"קומנטרי", שמסביר היטב מה קרה מאחורי
הקלעים. |