למינגLemmingצרפת 2005בימוי: דומיניק מולשחקנים: שרלוט גיינסבורג, לורן לוקאס, שרלוט רמפלינג, אנדרה דוסולייה
אתה לא מצפה הרבה מ'למינג', מותחן פסיכולוגי צרפתי קטן. בלי תקציב גדול, בלי אפקטים ובלי כוכבים, 'למינג' מצליח למתוח את הצופה בלי להציע ריגושים זולים. זה סרט שמשתמש בכל האמצעים הדלים שעומדים לרשותו בצורה חסכונית ויעילה. גם כשהוא קורץ לסרטים מפורסמים ממנו, הוא לא עושה זאת בשחצנות אלא מתוך כבוד. הוא עובד היטב, למרות שהוא לא חדשני או מהפכני במיוחד. העלילה, כך נראה בתחילה, לא מסובכת: גיבור הסיפור הוא אלן גטי, מהנדס בחברת הייטק המנהל חיים נוחים - בלי ילדים - עם אשתו הנערית בנדיקט. הכל מסתדר לו בקלות, עד שהבוס שלו ואשתו אליס מגיעים לארוחת ערב. מסתבר שהבוס הוא ממזר לא קטן, ואליס מתעבת אותו. השניים עורכים סצינה בפני המארחים ההמומים, ולבסוף עוזבים באמצע הארוחה. אלן מגלה מכרסם קטן תקוע בצינור הניקוז של הכינור, ומאבד את שלוותו הבורגנית.
כאן יש לעצור לרגע. 'למינג' הוא סרט צרפתי, וככזה הוא עוסק בשני עניינים שהצרפתים מאוד אוהבים: א) שמירה על הסדר הטוב של החיים הבורגניים; ב) משולש רומנטי - הבגידה הקלאסית. אל תוך הקלחת הזו מתווספים גם מוטיבים פסיכולוגיים אהובים כגון עירבוב בין חלום ומציאות, דמות האישה על פי פרויד (ילדה, אם, מאהבת, זונה), רגשות אשמה ופחד מפני החיים עצמם. במוקד הסרט ניצבת דמותה של האישה - ילדותית וחמודה מצד אחד, בוגדנית וסקסית מצד שני. לתפקיד בנדיקט (שימו לב לשם: בנדיקט הוא רמז לקדוש נוצרי, בנדיקטוס - האם יש כאן רמז להיעדר מיניות?) אשתו הצעירה של אלן נבחרה במתכוון שחקנית רזה ושטוחה בעלת מראה צעיר. לתפקיד אשתו, אליס, נבחרה שחקנית מבוגרת בעלת מראה של "הייתי בכל מקום, ראיתי כבר הכל" המשדר אכזבה עמוקה מן המין הגברי באשר הוא. הראשונה עושה את צעדיה הראשונים בחיי הנישואין. השנייה חוותה אינספור בגידות, ומבקשת נקמה בבעלה הנתעב. הסרט 'למינג' קיבל את שמו ממכרסם קטן (המכונה גם 'למוס למוס') המצוי בעיקר בסקנדינביה, וידוע בנטייתו הקבוצתית לרוץ מרחקים עצומים אחרי מקורות מחיה חלופיים במקרה של התפוצצות אוכלוסין. הריצה הזאת מובילה, לעתים, אל מוות אכזרי - נפילה מצוק, אפיסת כוחות לאחר שחייה ארוכה וכו'. הלמינג שנתקע בצנרת של בני הזוג גטי הוא למעשה למינגית (נקבה), ולכן מיד נוצר דמיון בין המכרסם ובין אליס, אשתו של הבוס - שמתאבדת בביתם של בני הזוג המבועתים. אליס יורה לעצמה כדור בראש, גוססת מול עיניהם של בני הזוג גטי ונופחת את נשמתה המסוכסכת בלי להסביר למה ומדוע. היא עושה זאת יממה לאחר שניסתה לפתות את אלן במשרדו: היא מצליחה להוציא אותו משיווי משקל לפני שהוא נזכר לדחות את חיזוריה ההרסניים. אלן לא מספר לאשתו על מה שקרה, ואליס מנצלת זאת כדי להכניס ספקות במוחה של בנדיקט, שעות ספורות לפני שהיא נוטלת את האקדח ומצמידה אותו לרקתה. במקום להבין שהוא לא מושלם ויש לו חולשות מיניות כמו לכל גבר צעיר ומושך, אלן נתקף רגשות אשמה על המעידה הרגעית במשרד. הוא תוהה אם ההתאבדות אירעה, בין השאר, גם בגללו. התאבדותה של אליס מתניעה את כל העלילה, למעשה: גיבור הסרט, אלן, חווה את ההתאבדות כטראומה עמוקה. חייו המהונדסים והסופר-בורגניים שוקעים לתוך ביצה של פחדים ראשוניים, תשוקות חבויות וסיוטים אינסופיים שזורקים את הצופה לתוך תהייה מתמדת: מציאות או הזייה? לרגעים נדמה שאליס המנוחה הפכה לרוח רפאים וחדרה אל תוך נפשה הצעירה של בנדיקט. הממ....קצת מזכיר את 'ורטיגו' של היצ'קוק, לא? כמעט: ב'ורטיגו' מסתבר שאין שום רוח רפאים, אלא מעשה נוכלות. אז מה קורה פה? לאורך כל הדרך 'למינג' מצליח להוציא את הצופה משיווי משקל: רגע אחד אנחנו משוכנעים שההתרחשות היא מציאותית, ושייכת לעולם הפיזי. רגע אחר כך אנחנו מפקפקים במראה עינינו, ומתלבטים אם האירועים הם רק שיקוף פחדיו הבלתי-נסבלים של אלן. כאשר הבוס שלו צועק עליו באוטו "למה לא שכבת איתה?", אלו יכולים להיות רגשות האשמה של אלן על התאבדותה של אליס. ומצד שני, זו יכולה להיות סיבה טובה להצדיק מוסרית את הריגתו של הבוס: האיש פשוט חולה בנפשו, אם הוא דורש מן העובדים שלו לשכב עם אשתו מתוך רחמים. אם אכן מרבית ההתרחשויות שלאחר ההתאבדות הן הזיות פרי מוחו המבועת של אלן, הרי שקל להסביר את התסריט: אלן משתוקק לאישה שתשלב בתוכה את הנסיון המיני והבגרות של אליס עם הנעורים של בנדיקט. זו פרשנות טובה לסצינת האגם, שבה בנדיקט מצטטת את אליס ונכנסת לנעליה. האופציה 'זה הכל סיוט של אלן' מסבירה גם את סצינת עדר הלמיניגים במטבח, שהיא מחווה ל'הציפורים' של היצ'קוק: הלמינגים הם רק ביטוי לפחד של אלן מפני התמוטטות הבית המסודר שהתרגל אליו. גם מוטיב הבגידה, שחוזר שוב ושוב לאורך כל 'למינג', מסתדר היטב עם תיאוריית "הסיוט הגדול של אלן": הבוס ואשתו, המנהלים חיים של בוגדנות הדדית, מעוררים בנפשו של אלן רתיעה גדולה ופחד אמיתי מפני אובדן נאמנותה של אשתו, בנדיקט. לכן הוא בורא מציאות חלופית שבה אשתו נוטשת אותו לטובת הבוס המ'צואיסט, ומסרבת לשוב הביתה. בהמשך, משרטט אלן בחלומו את סצינת הרצח של הבוס, וכך מחזיר לעצמו את אשתו כאילו לא קרה דבר. בדרך הוא גם מגשים פנטזיה נפוצה: חיסול הבוס המרגיז, הכוחני והמניפולטיבי שלך. אלן אמנם נפצע בתהליך - קצת מזכיר את "הדירה" של פולנסקי או "שיקגו" של פולנסקי עם הבלש ניקולסון בעל האף החבוש - אבל הסוף טוב. 'למינג' הוא מותחן היפר-ריאליסטי, וככזה הוא מפתיע לטובה בגלל הסגנון הנטורליסטי שלו. רוב הזמן הוא מצולם, מבויים וערוך כמו סרט דרמה שגרתי - רוב השחקנים לא ממש ידועים, מלבד רמפלינג. יוצרי הסרט לא רצו, ככל הנראה, למתוח את עצבי הצופה עד קצה גבול היכולת. אין כאן פסקול מאיים או תנועות מצלמה חדות. 'למינג' מטריד מפני שהמוח שלנו מסרב לקבל את העובדה שהוא מתנהל, למעשה, כמו חלום רע. הכל נראה אמיתי, אפילו בסצינות מעורפלות כמו הנטישה הלילית באגם ליד הבקתה הסגורה, וגם בסצינת עדר הלמיניגים הזכורה-היטב.
לסיכום, "למינג" הוא מותחן אפקטיבי ונבון, שמכבד את האינטליגנציה של הצופה ולא מנסה להיעזר בכלים השחוקים של הז'אנר. ההנאה מן הסרט עובדת בעיקר במישור האינטלקטואלי והפסיכולוגיסטי, ופחות במישור הרגשי והחזותי. זו וריאציה שנונה ומשכנעת על מוטיב "אימת הבורגנות", והיא עובדת היטב במישור העלילתי, הסימבולי והפסיכולוגי גם יחד. הישג נאה וראוי לצפייה ביתית - אבל לא סרט חובה. |
