סיפור יפניאוסטרליה 2003 בימוי: סו בורקס שחקנים: טוני קולט, גוטארו טסונאשימה
זהו סיפור על שני בני-אדם צעירים באופן יחסי, שמוצאים את עצמם לכודים בתרבות אורבנית מלחיצה וקשה. שניהם מרגישים נעולים מבחינה נפשית. האחד, איש עסקים יפני ושמו הירומיטסו, מגיע לביקור באוסטרליה. הוא כבר נשוי ואב לשני ילדים. השניה, סנדי, היא מהנדסת תוכנה רווקה הנדרשת לארח אותו. סנדי טרם התנסתה בכובד האחריות של ניהול חברה ומשפחה; היא מרירה, עצבנית וצינית. בתחילה המפגש ביניהם נראה כמו תאונה, אך הם מוצאים מכנה משותף ומפתחים מערכת יחסים נדירה ביותר. במהלך סיור רחוק, ג'יפ השטח שלהם נתקע במדבר. לאחר שעברו השניים חוויה של סכנת-חיים, הם חווים מהפך. במהלך העלילה, נפתחים השניים זה לזה, גופנית ורגשית. סנדי מצליחה להזדהות עם הפליאה שחש הירומיטסו כלפי היבשת האוסטרלית רחבת-הידיים, והוא מתחיל להבין ולהעריך את האופי החופשי והחזק של האישה המערבית. מערכת היחסים הדרמטית הזו מבוססת על משיכה גופנית שנראית בתחילה בלתי מתקבלת על הדעת. ככל שעובר הזמן, אנחנו מבינים את סוד הקסם שלה.
לשתי הדמויות יש מכנה משותף בסיסי: ההתרחקות מן הטבע. הירומיסטו עוסק בכרייה ובמחצבים, ובדרך כלל הוא משתמש בטבע כמקור להפקת רווחים. הוא מבקר במפעלים בבעלותו החלקית ומתרשם מכשרונו של האדם לנצל את סביבתו. סנדי היא גיאולוגית מודרנית, המתמחה בפיתוח תוכנות גיאולוגיות. שניהם הפכו את הטבע למוצר, אובייקט חיצוני, מהות מנוכרת וחלשה. כאשר הם נתקעים בלב המדבר, הם מבינים כי הטכנולוגיה איננה תחליף למגע ישיר עם הסביבה הטבעית. זה מתבטא, בין השאר, באובדן הקשר הסלולרי עם הציויליזציה. הרומן ביניהם בעייתי וסמוי משאר האנשים המקיפים אותם. הוא בעייתי מכל הבחינות - גם בגלל שהירומיטסו נשוי, וגם בגלל שחבריה של סנדי לא יבינו את פשר ההתקשרות עם התרבות היפנית. במהלך הסיפור אנחנו נחשפים לנקודות מבט נוספות של אוסטרלים על היחסים עם יפן הקרובה - פחד מחד, הערצה מאידך; שנאת זרים מחד, הערכה עסקית מאידך. סנדי מבינה בהדרגה שהמפגש הבין-תרבותי יכול להעשיר אותה כבן-אדם. זהירות, ספויילר קטלני: השניים הולכים לבריכת-שחייה טבעית במקום מרוחק. סנדי קופצת למים מנקודה בטוחה, אבל הירומיטסו שאיננו מורגל בבריכות טבעיות, בוחר נקודה מסוכנת מדי: הוא קופץ הישר לתוך סלע, נפגע בראשו ומת במקום. כל זה קורה דקה לאחר שהוא מתוודה בפניה שהרומן ביניהם הפך אותו לאדם טוב יותר, פתוח יותר ומאושר יותר. המוות המהיר מלווה ברגשות אשמה מצידה של סנדי: היא מרגישה שהיתה יכולה למנוע את האסון. היא חשה משהו שלא חשה בעבר: אחריות, אשמה, כאב. סידורי ההלוויה מאפשרים לסנדי הזדמנות להוכיח את השינוי שעברה. היא מתלבשת אחרת, מתנהגת אחרת, נפתחת בפני התרבות הזרה שכלפיה היא מרגישה עכשיו אחרת לגמרי. זה החלק המעניין ביותר בסרט, כיוון שהוא מתמקד בדמותה של סנדי ומאפשר לנו לראות אותה מתבגרת, נפתחת והופכת אנושית ונאהבת. אנחנו ממש מתחילים לאהוב אותה, ולהבין מדוע הירומיטסו אהב אותה. בסיום הסיפור, מערכת היחסים העכורה בין סנדי ובין אימה מתחילה סוף-סוף להפשיר. המוות איננו זר לה יותר, והיא מוצאת דרך להעריך את הנסיון והבגרות של זו שילדה אותה. לסיכום, למרות שלא מדובר בהפקה קולנועית מרשימה, ולמרות שהצילום והעריכה אינם יוצאי-דופן, הסיפור האנושי מרשים ומשכנע. השחקנית הראשית (טוני קולט) מרשימה למדי. זה סיפור על מרחבים, על הדרך שבה הטבע יכול לפתוח את המוח ואת הלב. התסריט מאבחן מערכת יחסים עמוקה ביותר בין האדם ובין הטבע, שמאפשרת לשניהם לחיות בהרמוניה ולהבין את החיים מנקודת-מבט רחבה במיוחד. יש כאן ביקורת על הניכור העירוני, ועל הדרך שבה מערכת יחסים רומנטית אמיתית בין גבר ואישה יכולה לשנות גם מערכות יחסים משפחתיות. סרט יפה, מתאים גם למסך הקטן.
|
