האישה ששרה

Incendies

קנדה 2010

בימוי: דניס וילנב

תסריט: דניס וילנב, ואלרי בוגרנד-שמפניה

משתתפים: לובנה אזנאבל, מליסה דזורמו-פולין, מקסים גודט, רמי ז'יראר

מוסיקה: גרגואר הטצל

אורך: 130 דקות

אחד הסרטים הטובים ביותר של 2010. דרמה נוקבת שמתעלה למימדים של טרגדיה יוונית מושלמת. תסריט שהוא מלאכת-מחשבת של אנושיות, זוועה, ייסורים וחמלה. התרגום העברי לסרט ('האישה ששרה') הוא עיוות של שמו האמיתי: 'אש', או יותר נכון - 'שריפה'. ואכן, הוא שורף את הצופה, ומותיר בו כוויה לכל החיים.

הסיפור מתחיל במוות של נוואל מרוואן, מהגרת קנדית שמוצאה באחת מן המדינות במזרח התיכון. לבנון היא ללא ספק השם הראשון שקופץ לראש, ואכן הסיפור המקורי התבסס על אירועים שהתרחשו במלחמת האזרחים הלבנונית. אבל כאן, בגרסה הקולנועית, אין כל איזכור למקומות מוגדרים, ולכן העלילה יכולה היתה להתרחש בסוריה, עירק או טורקיה.

 

נוואל, גיבורת הסיפור, היא אישה אמיצה שנאלצה לעבור סדרת אירועים קשים ביותר עד שמצאה את מקומה בקנדה, עבדה כמזכירה וגידלה תאומים, סימון וז'אן, שנולדו עוד במהלך המלחמה. הטראומות שצילקו את מוחה מוטטו אותה בשלב מסוים, ובצוואתה היא שולחת את התאומים למצוא את אחיהם ואביהם האבודים.

 

'האישה ששרה' מתחיל כמו דרמה בלשית מערבית-צרפתית, ומסתעף משם אל האכזריות המזרח-תיכונית, אל סכסוכים אתניים ודתיים קשים מנשוא. הוא מלהטט בין הנורמליות המתורבתת של המערב, היופי של השפה הצרפתית, ובין הכאוס הבוער והמדמם של אדמת לבנון השסועה. כמו חרב הוא קורע את הקרביים, מצביע על מקורות הטרגדיה, ממחיש את המלאכותיות והשרירותיות של המלחמה.

 

האישה ששרה - מלוא המחיר של מלחמת אזרחים

 

דמותה המהממת של נוואל, על כל התהפוכות הבלתי-אפשריות שהיא עוברת במהלך אותה מלחמה, צוברת נפח הולך וגדל ככל שהעלילה נחשפת במלוא אנושיותה. היכולת של נוואל להתמודד עם תהומות של צער, זעם, נקמה, אהבה והשלמה מעוררת השראה אמיתית. גם כשהיא מתרסקת אל מול צירופי המקרים המדהימים ביותר של קצוות הסטטיסטיקה האנושית, היא לא מאבדת אמונה באהבה הבסיסית בין בני אדם, בין משפחות, בין מאהבים.

 

במובנים רבים, 'האישה ששרה' הוא סרט תיעודי באובר-דרייב, סיפור אמיתי לחלוטין שעבר הקצנה ודרמטיזציה כדי להמחיש את עוצמת ההרס, החורבן והאימה שיוצרת מלחמת אזרחים. בניגוד למלחמות 'רגילות' בין מדינות יריבות, מלחמת אזרחים קורעת משפחות בעוצמות שקשה לדמיין. כאשר התא המשפחתי מתפצל ומתעוות, התוצאות חמורות מכל דמיון. ו'האישה ששרה' מצליח, בסופו של המסע הנורא, לשרטט את העוצמות הללו.

 

הגדולה של 'האישה ששרה' היא הנכונות לקחת סיפור מזרח-תיכוני מפלצתי וכמעט בלתי אפשרי לעיכול, ולעטוף אותו בדמויות מערביות, הדורשות לחקור, לגלות, לחשוף ולהגיע אל האמת. החיבור המשפחתי-גנטי בין הטרגדיה הלבנונית ובין ההווה הקנדי, מכריח את הצופה להישאר על כיסאו ולהתמודד עם האתגר, החידה והדרמה הפסיכולוגית הגדולה שניצבת בפניו.

 

משחקה של לובנה אזנאבל בתפקיד נוואל ראוי לכל שבח, כמו גם עבודת הבימוי והתסריטאות של דניס וילנב. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר לשנת 2011, ויצא עטור-פרסים בתחרות הג'יני (Genie) של תעשיית הקולנוע הקנדית. הוא משמעותי במיוחד לנו, הישראלים, כדי שנבין קצת יותר לעומק את מה שקרה באיזור שלנו, ואת המחיר הבלתי-נתפס של כל מלחמת אזרחים באשר היא.

 

לסיכום, "האישה ששרה" מגולל סיפור מדהים שחובה לחוות אותו. זוהי טרגדיה חוצת-גבולות, מזרחית-מערבית, רב-תרבותית ובינלאומית. התסריט אמנם הופך-קרביים ואינו חוסך צער מלקוחותיו, אך מקפיד להעביר מסר חזק וברור של הומאניזם, אמונה עיקשת בפוטנציאל האנושי, וסלחנות אינסופית כלפי חולשותיהם של עמים, דתות ומשפחות.