באמריקהIn Americaאירלנד / אנגליה / ארה"ב 2002בימוי: ג'ים שרידן
שחקנים: סמנתה מורטון, פאדי קונסידין, שרה ואמה בולג'ר, דיימון הונסו29/01/04
"באמריקה" לוחץ חזק על כמה בלוטות רגישות בחברה האמריקנית: א) סוגיית ההגירה, מרכיב
מרכזי בכלכלה ובאידיאולוגיה של ארה"ב; ב) המורשת האירית העתיקה, המהווה את אחד
מעמודי השידרה המרכזיים של הרוב הלבן; ג) רוח היוזמה והיזמות האישית של הפרט, מול
הקשים שמציבה מולו המציאות הסוציו-אקונומית. זה סיפור אופטימי אך שואב-דמעות על
משפחה שעוברת גיהנום הוליסטי בשביל לשרוד, להתפרנס ולהחזיק מעמד.
במרכזו של הסרט ניצבת דמות בלתי-נראית ושמה פרנקי, ילד קטן שנפטר. מתוך שתי בנות ובן אחד, נותרו שתי בנות. פרנקי מת לאחר שנפל מן המדרגות, פיתח גידול במוח ועבר תקופה קשה של כאב וסבל עד שמת בגיל חמש. הטראומה המשפחתית הותירה את חותמה על כל הדמויות של המשפחה, בצורות שונות. האב הפך נכה רגשית. האם סובלת מתחושות אשמה עמוקות וקשות לטיפול. האחות הבכירה מתקשה להשתחרר מן הזיכרון. האחות הקטנה לא מספיק בוגרת בשביל לעכל, אבל היא סובלת מהיכרות מוקדמת-מדי עם תופעת המוות. הבמאי האירי ג'ים שרידן ('כף רגלי השמאלית', 'בשם האב') שילב בסרט 'באמריקה' אלמנטים אוטוביוגרפיים רבים: אחיו, פרנקי, נפטר מגידול במוח. הוא מתעד כאן בעצם את התמודדות דומה מול הפרשה. שרידן, כמו אב המשפחה, גם הוא היגר מאירלנד לארה"ב וניסה להשתלב בתעשיית ברודוויי. הדיאלוגים כתובים היטב, הבימוי רגיש ומדויק, הסיפור זורם ואמין. שרידן יודע לעבוד. דמותו של השכן השחור, מתיאו, שגוסס מאיידס, מרשימה למדי, ומערכת היחסים המתפתחת בין השכנים מעוררת עניין כעלילת-משנה.
קו העלילה המרכזי הוא נסיונה של האם ללדת תינוק נוסף, למרות קשיים רפואיים ניכרים. בסופו של דבר, התינוק נולד פג אך שורד; מתיאו נפטר מאיידס; חשבון בית החולים: 32 אלף דולר, סכום משמעותי לכל הדעות, משולם באופן מסתורי על ידי מתיאו, לאחר מותו, כנראה בעזרת הודעה מוקדמת. זהו סוג של סגירת מעגל: אחד נכנס, אחד יוצא. הבעיה המרכזית של הסרט היא גם מקור הכוח העיקרי שלו: רגשות חזקים מאוד, אינסטינקטים אנושיים בסיסיים שמעוררים תגובות נסערות בקרב הצופים. התוצאה לא מצליחה להימנע מליפול אל פח הסנטימנטליות המוגזמת, הרגשנות המניפולטיבית והמלודרמטיות הפשטנית שדרמות משפחתיות מתקשות להימלט מהן. לכך ניתן להוסיף את הקושי להזדהות עם משפחת מהגרים ענייה להחריד, שבוחרת במודע להסתכן במות האם בשביל ללדת תינוק חדש. הסיכונים והעלויות של הלידה המתוכננת לא מאוזנים עם התוצאה, שנראית כמו הימור נואש על כל עתיד המשפחה כולה. מה היה קורה לו האם היתה מתה בלידה? מה היה קורה אם השכן השחור לא היה משלם להם את החשבון? הסרט לא עונה, ומתחמק מדיון בעניין. "באמריקה", שמתרחש כולו בכרך הניו-יורקי של שנות השמונים, מעורר חשד לשימוש מניפוליטיבי בנקודות רגישות/רגשניות. הוא מציב משפחה קשת-יום וחמודה-מדי מול מציאות שרירותית ומוקצנת, ולא מצליח לשכנע באופן מלא שסחיטת הדמעות היתה מוצדקת. המשפחה היתה יכולה לפעול אחרת, כדי להימלט מן הצרות שנכנסה אליה. חלק מן העלילה שהסרט מנסה לתאר אותה כבלתי-נמנעת היא דווקא נמנעת למדי. ניתן היה לבצע הפלה, ולהימנע מן הצרות הבריאותיות, המשפחתיות והכלכליות האדירות. אפילו מחלת האיידס של השכן לא מנומקת: כיצד קיבל אותה? איפה? מדוע? אילו שאלות שנותרות באוויר, והופכות את רוב הדמויות לקורבנות סבילים, במקום לאנשים בעלי שיקול דעת.
לסיכום, מדובר במלודרמה מהוקצעת, אמינה, אך בעלת יסוד מניפולטיבי שעשוי להעיק. זהו סרט קטן יחסית, המטפל בנושאים שהקולנוע האמריקני חרש כבר בעבר. למרות משחק מצוין של כל המעורבים, ובעיקר שתי הילדות, שהן אחיות גם במציאות, "באמריקה" איננו יצירת מופת ואיננה המצאה קולנועית בעלת משמעות יוצאת דופן. מרגש, אבל לא הרבה יותר מזה. |