להתראות לנין
Good Bye Lenin
גרמניה 2003
בימוי: וולפגנג בקר
שחקנים: צ'ולפן קמטובה, דניאל ברוהל, קתרין סאס, מריה סימון
זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו מגרמניה מאז קריסת חומת ברלין. התסריט מצליח לטפל בנושא פוליטי מורכב וקודר, בצורה מאתגרת, בוגרת, חכמה ומלאת הומור. "להתראות לנין" עוסק בקרע העמוק בין מזרח ומערב ברלין. הוא מנתח את היתרונות והחסרונות הטמונים בשיטה הסוציאליסטית, מותח ביקורת הוגנת על הקפיטליזם המודרני, משרטט באומץ קונפליקט משפחתי כואב, ומצליח בין-לבין גם לתת פתרון מציאותי המאזן בין העבר ובין העתיד של גרמניה החדשה.
אלכסנדר, בחור נמרץ וחדור אידיאולוגיה, נעצר על ידי המשטרה בהפגנה נגד השלטון. אימו, סוציאליסטית אדוקה במיוחד, רואה אותו שם ונכנסת למצב של חוסר-הכרה. היא מתעוררת רק אחרי התמוטטות חומת ברלין, אבל בנה חושש שהיא לא תוכל להתמודד עם השינוי, ומנסה לברוא עבורה מציאות חלופית, שבה המשטר הקומוניסטי עדיין חי וקיים. הוא עושה זאת באמצעות שימוש בקולנוע, טלוויזיה, תפאורות, רמייה, משחק ועורמה.
הבמאי, וולפגנג בקר, יוצר אינספור מצבים טרגי-קומיים המייצרים היגדים בעלי משמעות על פוליטיקה, יחסי משפחה, אידיאולוגיה וכלכלה. ניסיונותיו הבלתי-נלאים של אלכסנדר להתל באימו וליישב את הקונפליקט הפנימי בתוכו (בין סוציאליזם וקפיטליזם) מאירים את הפוליטיקה בגרמניה מזוויות מסקרנות. בקר מביט במציאות החדשה בעיניים מפוכחות, לא מטיף למען שיטה אחת, לא פנאטי. הוא יוצא באומץ כנגד הצדדים השליליים של המהפיכה הקומוניסטית, אבל לא שוכח לשלוח חיצים מחודדים כלפי המציאות הדורסנית של הקפיטליזם, שבו ה"מק-ג'ובים" יוצרים אנשים מושפלים, ושבו האושר מתמצה במכונית חדשה.
"להתראות לנין" משתמש בטריק העלילתי של התעוררות האם כדי לטפל בנושא יכולתם של אנשים להתמודד עם שינוי פתאומי בתפיסת העולם. לצד געגועים אל עולם שהיה ואיננו עוד, ממחיש התסריט את הפער הגדול בין האידיאולוגיה ובין החיים עצמם. מצד אחד, נמתחת ביקורת על אדישותם של אזרחים רבים לשינויים פוליטיים, במיוחד כאשר מדובר בחוסר יכולת להתעלות אל מעבר לסיפוק הצרכים היומיומיים ובחינה מעמיקה של ערכים אנושיים בסיסיים. מצד שני, חוסר היכולת להסתגל אל מציאות חדשה נתפס ב"להתראות לנין" בתור התנהגות ילדותית, על גבול ההפרעה הנפשית.
עיקר כוחו של "להתראות לנין" טמון באיזון המשובח בין הסיפור האישי (היחסים בין המשפחה המתוחה) ובין הסיפור הלאומי (קריסת החומה, שינוי המשטר, פניה של ברלין). הצופה מוצא את עצמו מעורב בעלילה, אך גם לומד דבר או שניים על מהפכים פוליטיים, על אדיקות פוליטית ועל כבוד האדם. התסריט חושף בסבלנות את מלוא עומקו של הקרע המשפחתי, ומציג כמה סצינות מרתקות בהן פוגש אלכסנדר את אביו העשיר, שערק למערב-ברלין והקים משפחה חדשה. אם הצופה הישראלי מעוניין להבין טוב יותר את המשבר שעבר גרמניה בסוף שנות השמונים והלאה, הוא מוזמן לומר "להתראות לנין". סצינת השיא, שבה מרחף פסלו של לנין מעל העיר בעזרת מסוק, היא רק שיא אחד מבין רבים.
|
הורדת קובץ: להתראות לנין - עבודה סמינריונית מאת נמרוד מירום (PDF)