כנופיות ניו-יורקGangs of New Yorkבימוי: מרטין סקורסזהארה"ב 2002שחקנים: ליאונרדו דיקפריו, דניאל דיי-לואיס, קמרון דיאז
לא הייתי כותב את הביקורת הזו לולא היה סרט זה ארוך, מתוקצב, מלא בסטים מפוארים
ובהשקעות כספיות גדולות בשחקנים ובתפאורה. סקורסזה מביא סרט עם תזה: אמריקה נולדה
מהרחובות. הוא מנסה לספר סיפור לפיו ניו-יורק נולדה מתוך מאבק מדמם בין כנופיות רחוב, בין
בריונים גזענים ומהגרים שאין להם שום דבר להפסיד.
ברקע רועמת הפוליטיקה הגדולה: מלחמת האזרחים, לינקולן, הגיוסיים הגדולים וגם קרב ענק בין הצבא האמריקני ובין הניו-יורקרים הזועמים על הגיוס התובעני. בתוך כל הבלגן הזה, הוא מנסה להכניס סיפור שייקספירי של נקמת-דם, רומן בין בחור יפה לכייסנית סקסית, וגם לנסות לקשר )לטעמי, בלי הרבה הגיון( בין מאבק הכנופיות ובין מלחמת האזרחים.
השילוב לא עולה יפה. ההשקעה הכספית בתפאורות ניו-יורקיות של 1860 שווה צפייה, אבל אין כאן סיפור משכנע ואין כאן דמויות שאפשר להזדהות איתן. הדמות של דיקפריו מעוצבת בצורה מרושלת, הוא בקושי מדבר ומניעיו אינם ברורים. דיי-לואיס משחק יפה, אבל הדמות שלו אינה מעוררת סימפטיה אלא תיעוב נטו: הוא גזען, סחטן, פושע עלוב שאוהב לחתוך אנשים שאינם בריטים. גם הדמויות האחרות אינן מעוררות כבוד. בתוך הכוורת האנושית ההיסטרית ששמה ניו-יורק, סקורסזה לא חס על בני-האדם. המבט שלו הוא כל כך היסטורי ומרוחק, עד שהוא לא יכול או מסוגל לרחם על הנמלים האנושיות. יותר מדי נקמות, יצרים ועליבות אנושית, ופחות מדי נורמליות והגיון. החזון הפוליטי של סקורסזה לא משכנע, והחזון האנושי שלו מרתיע. השחקנים הראשיים )דיקפריו ודיאז( פשוט חתיכיים מדי ומפורסמים מדי בשביל שנתייחס אליהם ברצינות. תמיד מעניין לראות קרבות, במיוחד אם הם גרנדיוזיים. הקרב שפותח את הסרט, ובו כמה עשרות בריונים משספים איש את רעהו, מבויים גרוע ואינו נראה אמיתי. הקרב שסוגר את הסרט, ובו הכנופיות מתפזרות באנרכיה שיוצרות הספינות המפציצות את העיר, לא מתחבר לשום דבר שקרה קודם לכן. כשהמישור הפוליטי לא משכנע, וכשהמישור האנושי לא מעורר סימפטיה, לא נשאר בסוף שום דבר מלבד 31 שקלים שנשארו בקופה, והמחשבה המצערת שאי אפשר היה לעשות דברים הרבה יותר טובים בזמן הזה. לפחות למדתי קצת על היסטוריה אמריקנית. |