אנרון - הבחורים החכמים ביותר בחדרEnron: The Smartest Guys in the Roomארה''ב 2005בימוי: אלכס גיבנימבוסס על ספר מאת בת'אני מקלין ופיטר אלקינדמשתתפים: ג'ון בירד, ג'ימס צ'נוס, קרול קואל, פיטר קיוטי (קריין), גרי דיויס, ג'וזף דאן, מקס אברטס, פיטר אלקינד, אנדרו פסטאו, דיויד פרימן, פיליפ הילדר, אל קייסווטר, קן ליי, ביל לירץ', לורטה לינץ', אמנדה מרטין-ברוק, בת'אני מקלין, מייק מאקלרוי, ג'יימס נאטר, ג'ון אולסן, לו פאי, קווין פיליפס, ננסי רפפורט, הרווי רוזנפלד, ג'ף סקילינג, מימי שוורץ, שרון ווטקינס, קולין ווייטהד, צ'רלס ויקמן
"אנרון - הבחורים החכמים ביותר בחדר" הוא אחד מן הסרטים התיעודיים החשובים ביותר שנעשו על התרבות התאגידית של ארצות הברית. הוא היה מועמד לפרס האוסקר של שנת 2006 בקטגוריית הסרט התיעודי, וזכה בלפחות שלושה פרסים במסגרת פסטיבלי קולנוע ותחרויות בתחום הדוקומנטרי. הוא מתאר את עלייתו ונפילתו של תאגיד האנרגיה 'אנרון', שבעליו ומנהליו הבכירים הונו את ציבור המשקיעים וגרפו הון עתק לכיסיהם לפני שהחברה התמוטטה וכל עובדיה הושלכו אל הרחוב. זה סיפור על תאוות בצע, הונאה ושקר - במסווה של פעילות פיננסית ועסקית מהוגנת ורציונלית. אנרון היה סיפור הצלחה תאגידי, המבוסס כל-כולו על מנגנוני רמייה מתוחכמים שהוליכו שולל את כולם: הרשות האמריקנית לניירות ערך, האנליסטים של וול סטריט, הבנקים הגדולים ביותר של ארה"ב, העיתונאים הכלכליים המשופשפים ביותר, המשקיעים הכבדים, רוב עובדי אנרון (חלקם אנשים ישרים והגונים), ציבור המשקיעים הרחב, וכמובן הציבור האמריקני.
אנרון התפתחה להיות אחד התאגידים הגדולים והרווחיים ביותר בארה"ב בזכות רעיונות מתוחכמים של מסחר ספקולטיבי בשוק האנרגיה העולמי. סוחרי המניות של אנרון ידעו לחזות מגמות גלובליות בתחומים כמו נפט, גז טבעי או חשמל -- ולעתים אף לשלוט עליהן. כך, לדוגמה, הצליחה אנרון להתעלל בתושבי קליפורניה כאשר יזמה הפסקות חשמל ענקיות שהעלו את מחירי החשמל מעלה-מעלה ויצרו משבר פוליטי ענק. משבר זה הוביל אל גל מחאה ציבורי אדיר נגד הצלחתה של אנרון להפיק רווחי-שיא כתוצאה משיבוש אספקת החשמל של מדינה שלמה. קל להתפתות ולהתמקד אך ורק בשלושת ה"כוכבים" המרכזיים של הפרשה - קן ליי (יו"ר אנרון - נפטר מהתקף לב ביולי 2006 זמן קצר אחרי שהורשע וזמן קצר לפני שניתן גזר דינו), ג'ף סקילינג (מנכ"ל אנרון - הורשע ועומד לפני גזר דין של עשרות שנות מאסר), אנדרו (אנדי) פסטאו (מנהל החשבונות של החברה - שיתף פעולה עם גורמי החקירה ונידון לעשר שנות מאסר בלבד, בתמורה). אך לא במעידה אקראית עסקינן. לא באנו לצפות בסרט הזה כדי לספוג מעט רכילות וול-סטריט מתוקה אודות שלושה נוכלים תורנים עם חליפות יוקרה. יש כאן מנגנונים שלמים שנחשפו במלוא עליבותם. המכונה פשוט לא עובדת כמו שצריך - אנרון היא לא פחות ולא יותר מסתם דוגמה בוהקת במיוחד. הסרט מראיין קבוצה רחבה של אנשים, חלקם עובדי אנרון לשעבר, חלקם עיתונאים או פוליטיקאים שהיו במגע ישיר עם הסגל הבכיר של החברה. הפאזל שנוצר מגולל סיפור אנושי מורכב: כיצד הופכת חבורה של אנשי עסקים שאפתניים לכנופיה של רמאי-ענק, שמשאירים אחריהם רק הרס וגזל. הדחף הבלתי-נשלח לייצר רווחים מדהימים, להעלות את שווי המניה ולהפוך למליונרים תוך זמן קצר -- יוצר תרבות תאגידית חסרת-גבולות שאותה מצליח הציבור לעצור רק אחרי שנגרם נזק רב מדי. מעניין לגלות כיצד יצרה הצלחתה של אנרון סחף פסיכולוגי רב-עוצמה, שניטרל את מנגנוני הביקורת המסורתיים (רואי חשבון, עורכי דין, אנליסטים, עיתונאים) וצירף אותם אל מעגל השחיתות. הסרט מצליח להוכיח שהדוגמה של אנרון היא הרבה יותר מעוד "תפוח רקוב". באמצעות שלל הראיונות המרתקים עם הדמויות הבכירות ביותר במעגל הצר והרחב של אנרון, ניתן לקלוט עד כמה התרבות התאגידית האמריקנית מבוססת בחלקה על הולכת שולל של הציבור הרחב. אנרון בתפקידה כמייצגת הצד האפל של הקפיטליזם הקורפרטיבי מדגימה כיצד הפכה תורת המימון (פיננסים) לדת חילונית, לה סוגדים מיטב הפועלים, המנהלים ובעלי ההון של אמריקה, לעתים בעיוורון מוחלט. תעשייה שלמה של מייצרי-תדמיות, לקקני-צמרת ועבדי-דולרים תרמה להתעצמותה של אנרון, על חשבון ציבור שלם של עובדים הגונים, צנועים וקשי-יום. שוד החשמל של קליפורניה הוא הדוגמה הבוטה ביותר לכך, אך הסרט מצליח לחשוף נקודות נוספות. מעל לכל, מגלה 'אנרון' כי תאוות בצע חסרת גבולות היא אחד מן היסודות המוצקים ביותר של התרבות האמריקנית המודרנית. בעזרת מסמכים, הקלטות חשאיות ומכתבים פנימיים חושפים תחקירני הסרט את ההתנהגות הדוחה ביותר של חבורת הספקולנטים האנרונית -- קרייריסטים מנוולים בין הגילאים 25-40 שמוכנים לשדוד קשישים ולדפוק את חייהם של מליוני אמריקנים, רק בשביל "לעשות בליונים של דולרים בשביל אנרון". הם אמנם איבדו את משרתם כאשר מגדל הקלפים התמוטט עליהם, אבל נותרו רקובים עמוק בפנים. אף אחד לא אמר להם שזה אסור, ולכן הם המשיכו עד שהחברה הקיאה אותם מתוכה. ועוד לא דיברנו על פעלולי החשבונאות של אנדי פסטאו, שבנה עולם שלם של חברות-קש ועסקאות סיבוביות, מבוכים של ניגודי אינטרסים והרים של שקרים ולולאות -- קורס מתקדם בעבירות צווארון לבן. 'אנרון - הבחורים החכמים ביותר בחדר' (תרגום עברי טרם הופק) הוא סרט מטריד ביותר. מעבר לקריסתו של תאגיד הענק, ומעבר לכשלונו המהדהד של המנגנון הפיננסי בארה"ב של ימינו -- נותרו שאלות רבות ומעיקות. למשל: מהו טיב הקשר בין ממשל בוש ובין צמרת אנרון? עד כמה הרוויח ג'ורג' בוש (האב, הבן ורוח הקודש) מהונאת הענק של אנרון? מדוע לא הועמדו לדין בכירים בממשל שלא עשו דבר אל מול המעשים הפליליים של אנרון בסקנדל החשמל של קליפורניה? כיצד לא השכיל הציבור האמריקני להבין את הקשר שבין הונאת אנרון ובין הונאת עירק? האם ארה"ב ראויה להיות האימפריה המובילה של כדור הארץ כאשר מנהיגיה שקועים עד צוואר בתרגילי רמייה? לסיכום, הסרט התיעודי על עלייתה ונפילתה של אנרון הוא צפייה חובה לכל צופה אינטליגנטי המתעניין בתחומים כגון כלכלה, תאגידים, עסקים, פיננסים, ניהול, חשבונאות, בנקאות, עיתונות כלכלית, שיווק ותדמית. מעבר לעובדה שהוא עשוי היטב, מותח וקצבי, הוא חושף את הכשלים ונקודות התורפה של החלום האמריקני. הוא לא נופל אל מלכודת הציניות, אלא נותר אמפטי ואנושי גם ברגעים הביקורתיים ביותר שלו. הוא מותיר את הצופה מהורהר, ספקני -- אך חכם יותר. בכך הוא ממלא את התפקיד החשוב ביותר של הקולנוע: לעזור לבני אדם להבין טוב יותר את העולם בו הם חיים. |
