דנקרק

Dunkirk

אנגליה-ארה''ב-צרפת-הולנד 2017

בימוי: כריסטופר נולאן

תסריט: כריסטופר נולאן

משתתפים: פיון ווייטהד, טום גלין-קרני, ג'ק לואדן, הארי סטיילס, אנאורין ברנארד, ג'יימס דארסי, ברי קאוגן, קנת' בראנה, קיליאן מרפי, מרק ריילנס, טום הארדי

מוסיקה: הנס זימר

אורך: 106 דקות

סרט מלחמה מיוחד במינו, המציג נקודת מבט מקורית על אירוע חד-פעמי בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. כריסטופר נולאן פירק את הסיפור הגדול והמדהים של דנקרק אל תוך 106 דקות של מבחן אנושי אדיר: צעירים בריטים נטבחים ללא קרב, אזרחים מתגייסים להציל את בניהם, ואויב מסתורי שלא נחשף אפילו לרגע.

דנקרק - סרט מלחמה ללא מלחמה

 

החוכמה בתסריט של נולאן היא האיזון בין הקטן לגדול, בין הנתפס לבלתי-נתפס. זו מלאכה עדינה של תפירה בין ספקטקלים אדירים שמטביעים את המוח בתדהמה, ובין דיאלוגים קטנים בין אנשים קטנים שרק מנסים לשרוד ולשוב לביתם. 'דנקרק' של נולאן מצליח מפני שהוא מקטין סיפור גדול, ומספק עדשת מיקרו על אירוע מאקרו.

 

העובדות לכשעצמן ידועות לכל וכתובות בספרי ההיסטוריה שעליהם גדלנו: בשלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה, בסוף מאי 1940, תקועים כ-400 אלף חיילים בריטים (ברובם) על חופי דנקרק בצרפת לאחר שנסוגו מהצבא הגרמני. הם ממתינים לבואן של המשתחות הצבאיות אך סובלים מהתקפות אכזריות של חיל האוויר הגרמני (לופטוואפה), שפשוט טובח בהם ללא רחמים.

 

מבצע החילוץ המהיר לא נכשל בעיקר בזכות החלטה שגויה של הגרמנים: לעצור ולא להשמיד את האויב על החוף עם טנקים וחיל רגלים. כך ניתן לבריטים מספיק זמן כדי להוציא לפועל התגייסות אזרחית מהירה של מאות סירות קטנות. כך הצליחה בריטניה להציל את רוב בניה. חלקם נשחטו, טבעו או פשוט נפלו בשבי. הבריטים גם הותירו אחריהם כמות אדירה של ציוד צבאי, שנפל בידי הגרמנים.

 

דנקרק במהדורה הקולנועית שיצאה לאקרנים בקיץ 2017, ניצלה תקציב הפקה של 100 מליון דולר כדי לזכות בביקורות מצוינות ובהכנסות של כ-500 מליון דולר. הטכניקה המרכזית של הסרט היא שימוש בפורמט חצי-דוקומנטרי, כדי לתאר סיטואציה אנושית מוקטנת בתוך אירוע היסטורי רחב-היקף, שהוא ללא ספק גדול מדי ומסובך מדי בשביל למשוך אנשים מן היישוב אל בתי הקולנוע. נולאן בוחר בפינצטה קומץ נציגים סמליים של אירועי דנקרק כדי לספר את הסיפור העלילתי שלו ולגרום לצופים להיקשר רגשית אל צוות השחקנים שנבחר. יש לנו חיילים וחיילות, קצינים ואדמירל, טייסים וחובלים, אזרחים ואזרחיות, וכמובן הרבה ספינות, סירות, מטוסים ומים. המון מים, טביעות ומוות.

 

הסרט משתוקק להעביר את האלמנטים הייחודיים של סיפור דנקרק: תחושת התיסכול והמצוקה של החיילים התקועים על החוף בלי שאף אחד בא לחלצם; הצימאון והרעב של החיילים שנותרו ללא כל עזרה; הויכוחים הפנימיים בין הבריטים ובין הצרפתים על תיעדוף המפונים - מי יברח ראשון; המשמעת הצבאית שנותרה על כנה גם על החופים, מול סכנת מוות אמיתית שהופיעה מדי פעם מן השמיים; והאומץ האזרחי של בעלי סירות פרטיות, שבאו בהמוניהם כדי לחלץ את מאות אלפי הבחורים הנואשים.

 

בהשוואה לסרט מלחמה גדול אחר, 'להציל את טוראי ריאן' של ספילברג, כאן הכל כמעט הפוך: ב'טוראי ריאן' ראינו הסתערות של חיילי בעלות הברית על החוף, כשהם נטבחים באופן מחריד על ידי תת-מקלע הממוקם על גבעה. ב'דנקרק' אנו חוזים בהימלטות אדירה של אותם חיילי בעלות ברית (אמנם בריטים ולא אמריקנים), כאשר הגרמנים עומדים בינם ובין ביתם על האי הבריטי. המשימה של גיבורי דנקרק היא פשוט לחזור הביתה. המשימה של כוכבי 'טוראי ריאן' היא להכניע את הגרמנים.

 

לזכותו של 'דנקרק' תיזקף הבחירה האמנותית להימנע ככל האפשר מדיאלוגים ארוכים וטרחניים. הסרט במיטבו כאשר הוא מציג את האירועים בשתיקה, בלי לספק פרשנות של חוכמת-הבדיעבד ובלי להשתמש בפורמט הקולנועי כדי להביע דעות שעדיף היה להציגן במאמרים אקדמיים. זה שובר את הלב לראות טילי טורפדו מטביעים משחתות והורגים מאות בני אדם שלא נלחמו באף אחד. וזה באמת מרשים לצפות בטייסים בריטים מתעקשים לטוס עד טיפת הדלק האחרונה כדי למנוע מן המטוסים הגרמנים להתקיף את חבריהם.

 

כמו סרטי מלחמה רבים אחרים, גם ב'דנקרק' אין נסיון לבחון את המלחמה מן הפרספקטיבה של שני הצדדים. בסרט של נולאן אי אפשר לשמוע אפילו מילה גרמנית אחת. האויב הגרמני הוא נסתר מן העין. הוא אמנם יורה טורפדו מתוך צוללות, אבל אנחנו לא רואים את הצוללות ואת מפקדיהן. הגרמנים אמנם מרססים את הבריטים מן האוויר, אבל אנחנו לא זוכים לראות את הפנים מאחורי המקלעים. כך מגדיר עצמו 'דנקרק' כסרט של צד אחד בלבד, זה של בעלות הברית: אנחנו בעד החבר'ה שברחו על נפשם לאמאל'ה, לא בעד הבריונים שניצלו את בריחתם כדי להשמיד אותם כמו ברווזים במטווח.

 

לסיכום, "דנקרק" הוא סרט מלחמה שלא מציג מלחמה של ממש - אלא בריחה ממלחמה. מבחינה אנושית ותסריטאית, אנו נוטים באופן אוטומטי לאהוד את הצד הנמלט על חשבון הצד התוקף - הגרמנים שיורים מן האוויר ומטביעים ספינות בקלות יתרה. הסרט של נולאן אורז את סיפור דנקרק לחבילה קטנה ומותחת במיוחד, שבסופה הקלה עצומה. המלחמה היא זוועה אחת גדולה, ואולי אין דבר נכון יותר מאשר להימלט ממנה, כל עוד יש לאן להימלט, לנוח ואז להשיב מלחמה שערה.