כחול מופלאבימוי: אלסטייר פותרג'יל, אנדי בייאט, צוות בי-בי-סיקריינות: מייקל גמבון (במקור), דליק ווליניץ (גרסה עברית)מחלקת ההיסטוריה של הטבע (Natural History) של הבי-בי-סי הבריטי הפיקה סרט תעודה המיועד לכל המשפחה. הוא נישא על גלי ההצלחה של "מוצאים את נימו", אך גם דומה במקצת לסרט התיעודי הטוב-ממנו "ציפורים נודדות". קצת מוזר ללכת לאולם הקולנוע הגדול כדי לצפות בחומר שמשודר בימים כתיקונים בערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק", אבל זה עדיף על פני סרטים רבים אחרים שהוקרנו במקביל. השם "כחול עמוק" הוא התרגום האמיתי של הסרט, ולא 'כחול מופלא'; הבעיה היא שזה נשמע כמו סרט כחול, או לחלופין שיר של ריטה, או לחלופין קצת כמו הסרט 'הכחול הגדול'. אבל הבעיה האמיתית היא שאין לו ממש סיפור. זה סרט על דגים בים. אי אפשר לעשות סרט על הים, מפני שהים איננו אורגניזם והוא לא מעניין יצורים חיים כמונו. לכן זהו למעשה סרט על דגים ויונקים. הם אלו שגורמים לנו להתרגש, בעיקר כשאנחנו מגלים שהם דומים לנו בנקודות מסוימות.
בניגוד ל"נימו", שבו יש סיפור מרגש על אב המחפש אחר בנו הקטן והיחיד, ובניגוד ל'ציפורים
נודדות' שבו נוצר סיפור טבעי סביב המסע הארוך של הציפורים ברחבי העולם, כאן אין עלילה,
רעיון דרמטי או מוטיב שבאמת מצליח לארוג את שלל הקטעים ליחידה אחת. מה שנשאר הם
צילומים מרהיבים בחלקם ומהנים ברובם, ומעט דברי קריינות שבלוניים בקולו החדגוני של דליק
ווליניץ (מי בחר אותו? הוא לא מתאים!). שוב אנחנו רואים כיצד דגים גדולים אוכלים דגים
קטנים, וכיצד דגים קטנים אוכלים פלנקטונים. אותו סיפור שוב ושוב. קטעי הקריינות מדגישים
את הנקודה: כולם מחפשים אחרי אוכל, זה בעיקר מה שהולך בטבע. לנו, בני האדם בתרבות
המערבית, יש אוכל. לכן אנחנו רודפים אחרי כסף. מי שיש לו כסף רודף אחרי כוח, ובמקביל
אחרי עוד כסף. העניין הוא שכסף קונה גם אוכל. בקיצור, אנחנו והדגים היינו הך.
הרגעים המוצלחים ביותר בסרט הם הצילומים ממעמקי הים, ובעיקר הדגים והיצורים שנעזרים בחשמל ממשי כדי ליצור אורות במקומות חשוכים. זה לא סרט התעודה הראשון שמביא צילומים מן המעמקים האפלים, אבל הם בהחלט הצליחו לתפוס כמה יצורים מדהימים באמת, שנראים כמו מתקן בלונה-פארק או המצאה בנוסח 'שובו של הנוסע השמיני באוקיינוס'. בשאר הזמן הבי-בי-סי מציג סחורה משומשת: פינגווינים צועדים בסך, לוויתן מחסל כלבון-ים, קבוצת לווייתנים טורפים תינוק-לוויתן של מין אחר, וכמובן כרישים: איך אפשר בלעדיהם?
לסיכום, זה סרט תיעודי שווה צפייה, אבל קצת יקר בהתחשב בעובדה שקיים חומר דומה בטלוויזיה ובחינם. הוא מתאים בעיקר לילדים שטרם נחשפו לפלאי האוקיינוס על מסך גדול, או לזאטוטים שרוצים להבין איפה נימו מתרועע באמת, אבל הוא לא מתאים למי שטחן את תוכניות הטבע עד עפר דק. המוסיקה של ג'ורג' פנטון בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ברלין קצת שמרנית ומשמימה לעומת זו של "ציפורים נודדות", למשל. בקיצור: חמוד, לא יותר. |
