שלישיית בלוויל
צרפת-קנדה-בלגיה 2002 אנימציה למבוגרים בימוי: סילביאן שומה סיפור ללא מילים, דמויות חמודות להפליא, אנימציה
ייחודית ועלילה פשוטה, קצת קצר מדי, ומתאים יותר לטלוויזיה מאשר לקולנוע, ככל
הנראה. זה סיפורה של סבתא סוזה (Souza), המטפלת בנכד היתום
צ'מפיון, מאמנת אותו להיות אלוף ברכיבה על אופניים, ורודפת אחר חוטפיו המסתוריים
עד לעיר הגדולה, בלוויל. כמו כל סרט פרנקופילי (צרפת, קנדה, בלגיה: הכל צרפתי),
הקורבן המרכזי הוא כמובן התרבות האמריקנית הפושעת. בלוויל היא ניו-יורק, האמריקנים מצויירים כעם מפוטם ומושחת,
והסרט כולו ספוג געגועים לעיירה הקטנה של פעם. העלילה נפתחת בצרפת, מלווה את
התבגרותו המהירה של צ'מפיון עד השתתפותו בתחרות האופניים "טור דה פראנס". שם הוא נחטף על ידי המאפיה
הצרפתית של ניו-יורק, ונופל קורבן לתעשייה
מושחתת שאת פרטיה לא נגולל כאן.
הסוף כמובן טוב, המאבק הוא לא המרכז, אלא בעיקר סגנון
האנימציה האנושי והחמוד, ובעיקר ההתבססות על צלילים, מוסיקה ואפקטים, ללא מילים,
ללא דיאלוגים. ב"שלישיית בלוויל" לא מעריצים גיבורים יפי-תואר כמו אצל דיסני. הגיבורים הם מכוערים להפליא, עניים,
קשי-יום, צנועים, והם נאבקים נגד "רשעים" שגם הם פתטיים לא פחות. אפילו
הקורבן, צ'מפיון, איננו אדם מלא חיוניות או מעורר הזדהות: הוא יתום מסכן, בעל אף
גדול, שסובל הרבה, ובשקט. בין הדמויות החביבות יש לציין כמובן את שלישיית בלוויל
עצמה: שלוש זמרות שימיהן הטובים מאחוריהן, והן חיות בעוני מחפיר, בדירה קטנטנה, אוכלות
צפרדעים ויודעות לצחוק וליהנות מן החיים, ובעיקר מן המוסיקה. הן מצליחות לנגן על
כל כלי, גם אם מדובר בשואב-אבק, מקרר או עיתון, ואפילו גלגל אופניים. לסיכום,
זה סרט אנימציה ייחודי, מצחיק, מעניין, אבל חולף די מהר, ומשאיר רושם מעט שטחי.
עדיף לקחת בדי-וי-די. |
