מלך הפלךהקשר בין שר הטבעות ובין חנוכהאורי ברייטמן בוחן את "שר הטבעות" אל מול מיתוס חנוכה והמכביםמאת: אורי ברייטמן (18/12/2003)זה לא מקרי שאחת הטרילוגיות הגדולות ביותר בכל הזמנים, "שר הטבעות" בבימוי פיטר ג'קסון, מגיעה לישראל מדי שנה דווקא בדצמבר, החודש בו הימים הולכים ומתקצרים, החושך הולך ומתגבר, וכמות האור היומית הולכת וקטנה. הפחד מפני החושך הוא אוניברסלי. רוב התרבויות האנושיות חששו מפני מחסור קריטי במזון - פחות שעות לצוד, פחות בעלי-חיים וצמחייה בשטח.בכל העולם התפתחו מיתוסים, סיפורים ואגדות סביב החרדה מפני החשיכה המוחלטת, והמאבק האנושי על ההישרדות בזמנים חשוכים - "בני אור" מול "בני חושך". היפוך הקיץ והחורף (באנגלית קוראים לזה Solstice) היא תופעה גלובלית שהניבה אינספור פולחנים וחגים שונים. חג החנוכה שלנו, גם הוא, ממוקד כולו באותו עניין - מאבק האור בחושך. ספרו של מר טולקין עמוס כולו בדימויים של חושך מול אור. ה'טובים' הם תמיד בהירי-עור, בעלי עיניים כחולות, בגדים לבנים- זהובים, חובבי שמש ונושאי לפידים. ה'רעים' הם בדרך כלל כהי-עור, בעלי עינים כהות, לבושים בבגדים אפורים ושחורים, חובבי אפילה ומתגוררים במערות, מחילות ומרתפים. דוגמאות לא חסרות: הכיתוב על הטבעת אומר בסופו "ובאפילה - לכבול אותם". גנדאלף הנאבק ביצור ה'באלרוג' במעמקי מוריה, מזכיר את העובדה שהוא נושא את "להבת אנור". תשעת הרוכבים תוקפים בעיקר בלילות. סארומן מקים בית חרושת תת-קרקעי לייצור כלי נשק וליצירת חיילי אורוק-האי. בפרק השלישי, "שיבת המלך", למשל, משתמשים ההוביטים ב"פנס" מיוחד שנתנו להם האלפים. פנס זה מאיר להם את החשיכה במאורתה של שילוב (עכביש ענק ממין נקבה) ומסייעים לסאם להיאבק מולה. באותו הפרק הקולנועי, גנדאלף משתמש במטה הקסם שלו כ"זרקור" בשביל להבריח את הנזגול משדות גונדור. גם סיפור חנוכה, כפי שנכתב בספר החשמונאים, הפך את מנורת בית המקדש לחפץ מרכזי במיתוס המכבי. מוטיב האור הפך למסורת של הדלקת נרות, כפי שהמנורה האירה את ההיכל אז. השיר "באנו חושך לגרש" מדגים זאת, אך הדמיון לא מסתיים כאן. בספרו של טולקין מזכיר המחבר שוב ושוב את מוטיב ה"מעטים מול רבים" - הקרב בנקרת הלם (Helm's Deep) הוא ניצחון מפתיע של כמה מאות לוחמים אמיצים מול צבא אדיר של עשרות אלפי אורקים חייתיים. ארגורן נאבק בתשעת הרוכבים לאחר שהם דוקרים את פרודו על הגבעה, ומצליח להבריחם לבדו. שני קרבות נוספים - המצור על מבצר גונדור והמלחמה הנואשת מול שערי מורדור - מתאפיינים בפער כמותי בולט, תמיד לרעת הטובים. המיתוס החשמונאי מתגאה באותו עניין - "היינו מעטים מול רבים", קבוצה קטנה של חשמונאים אדוקים ונחושים, מול צבאו העצום של אנטיוכוס היווני. הפילים המרשימים בהם השתמש הצבא היווני באותה תקופה, מעטרים את האגדה החשמונאית וגם את הכרך השלישי בספר של טולקין. הסופר האנגלי הקשיש כינה אותם "מומאקיל", ותיאר אותם כשילוב בין ממותה קדמונית ופיל אפריקני בן-ימינו. בסרט "שיבת המלך", ניתן לראות בבירור כיצד המודל הצבאי היווני משתלב ביצירה הטולקינאית, וממחיש את הדמיון הרב ביניהם. אחד מהחלקים המרתקים בסיפור המכבים הוא מותו של אלעזר החשמונאי. הוא מתגנב אל מתחת לאחד הפילים בצבא אנטיוכוס, תוקע את חניתו בבטנו של הפיל, הורג אותו - אך הפיל (ז"ל) קורס עליו ומוחץ אותו למוות. גם בסיפור הטולקינאי קרה אירוע דומה - אחד ההוביטים, פיפין, הצליח להרוג טרול בכיר בעזרת מכת חרב תחתית: הטרול נפל ומת על ההוביט המסכן. בניגוד לאלעזר, פיפין ניצל ממוות כאשר גימלי הגמד הצליח לחלץ אותו מתחת לגופו העצום של הטרול, לפני שנחנק, ואף הצליח להחיש אותו לבתי המרפא. זה גם המקום להזכיר את מלך רוהאן, תיאודן, שנהרג כאשר סוסו המלכותי התהפך מרוב פחד ומחץ את גופו למוות. הרס בית המקדש, טיהורו ושיקומו הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר בסיפור המכבים. גם במיתוס הטולקיני אפשר למצוא שלל התייחסויות דומות להרס נורא של מבנים היסטוריים חשובים: א. חורבן מוריה ומכרות הגמדים; ב. המצור על נקרת הלם ופריצת החומה; ג. הצפת מגדל אייזנגרד ע"י האנטים; ד. המצור ההרסני על מבצר מינאס טירית - בליסטראות ענקיות פוגעות בחומות ובמבנים; ה. התמוטטות מגדל באראד-דור של סאורון בסוף הספר; ו. התיעוש ההרסני של הפלך ע"י סארומן - פרק שמופיע אך ורק בספר, ולא בסרט. פך השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים הוא דוגמה למוטיב של "זה הקטן גדול יהיה" שמופיע שוב ושוב גם ב'שר הטבעות' - ההוביטים הקטנים מתגלים כאנשים אמיצים ובעלי סיבולת. סאם הזעיר מצליח להרחיק את שילוב, העכבישה האימתנית במערה החשוכה. פרודו הקטן מצליח להתמודד עם עול הטבעת עד הסוף. מרי ופיפין מצליחים להילחם בגבורה מול טרולים ונאזגולים. גולום הקטן מצליח להשיג שוב את הטבעת לזמן קצר - לפני שהוא נופל אל מעמקי הר הגעש ביחד איתה. אפילו איאוון, בת האצולה העדינה והצחורה, מצליחה לחסל את מלך הנאזגול כמעט לבדה. נקודה מעניינת נוספת היא השימוש בנשק האויב כנגדו - במיתוס החשמונאי מצליח יהודה המכבי להרוג את שר הצבא היווני ולהשיג את חרבו. בעזרת שימוש בחרב היוונית, הוא מכה באויביו ביתר עוצמה ומנצח בקרב. בסיפור של טולקין מצליחים "הטובים" לחסל את שר האופל, סאורון, בעזרת השמדת נשקו החזק ביותר של האויב - הטבעת ה"אחת". זהו מהלך שאותו לא צפתה "העין" של מורדור, ומחדל זה הוביל לחורבנו של הרוע מעל פני הארץ התיכונה. חג אורים שמח.
כתבה מאת אורי ברייטמן
|