Uri Breitman Manifesto

טוב למות בעד הוליווד

אלו הן הגיבורות האמיתיות של הקולנוע והטלוויזיה, שמילאו את תפקיד אלקסיס וקריסטל כשהלכו מכות בבריכה ועוד רבות וטובות. מיהן הנשים המוכנות לסכן את חייהן עבור הבידור שלנו?

מאת: אורי ברייטמן (04/06/2000)


"רוצה למצוא תאומה לשחקנית שלך? לזרוק ילדה ממפל-מים? להשליך זקנה דרך החלון? בדוק את קטלוג חברות האיגוד שלנו"
(ארגון הפעלולניות האמריקני מציג את עצמו)

 

מדוע קופצות נשים בגילאי 20-40 מרכבת נוסעת, מתהלכות חסרות-נשימה בתוך חדרים אפופי-להבות, מטילות עצמן דרך קירות זכוכית ומשתלשלות ממסוק ללא מצנח? כי אסור לפגוע בכוכבים ה'אמיתיים'.

 

זה לא תמיד היה ככה. בימים הראשונים של הקולנוע, כשהתעשייה עוד היתה קטנה, ביצעו חלק מהכוכבים את פעלוליהם בעצמם.

 

באסטר קיטון, לדוגמה, היה אחד מגדולי הפעלולנים של המסך הקטן בשנות העשרים. הוא עשה 100 סרטים וסיכן את נפשו בחלק לא-מבוטל מהם. גם הרולד לויד ודאגלס פיירבנקס דגדגו את המוות לא פעם.

 

מהר מאוד התנפחו מחירי הכוכבים והכוכבות. חברות הביטוח גבו פרמיות מטורפות על כל יד ורגל - והכפילים נכנסו לתמונה. הגברים, שלהם היו שמורות סצינות האלימות הרבות, שלטו בכיפה.

 

בעשרים השנה האחרונות התקדמו הקולנוע והטלוויזיה. סרטים כמו 'ניקיטה', 'תלמה ולואיז', סדרות כמו 'זינה' או 'באפי ציידת הערפדים' העמידו את הנשים בעמדה של גיבורות פעולה.

 

לא עוד גברת חלשלושה בתפקיד משנה לצידו של ג'ון ויין - אלא אמזונות כמו לינדה המילטון ב'שליחות קטלנית' וסיגורני וויבר ב'הנוסע השמיני', שנאלצו לעבור סדרות-אימונים מפרכות כדי להיראות קשוחות על המסך. את האקשן האמיתי עשו הכפילות, שהביקוש להן הלך וגבר. זוכרים את אלקסיס וקריסטל וקטטותיהן המשעשעות בתוך בריכת אחוזת קרינגטון? ניחשתם נכון: ג'ואן קולינס ולינדה אוונס לא חטפו אפילו שריטה אחת.

 

הפעלולנית המפורסמת בעולם כיום היא מישל יו, בת שלושים ושבע ממלזיה. הנערה החטובה התקדמה בתעשיית סרטי הפעולה הזולים של הונג-קונג והצליחה לשחק ולהרביץ לצידו של גדול הפעלולנים במזרח, ג'קי צ'אן. יו היתה כה נאמנה למאסטר צ'אן עד שבשנת תשעים וחמש, כשנפצעה קשות בזמן צילום הסרט 'הפעלולנית', לא ויתרה על העבודה.

 

"זה דווקא לא היה אמור להיות סיפור קשה, פשוט קפצתי מקיר בגובה 5.5 מטר", סיפרה יו ברוגע. "נחתתי על הראש והצוואר שלי עשה צליל של 'קראק'. בבית החולים תקעו אותי בבטון כדי שלא אנוע". חודש מאוחר יותר חזרה לעבודה עם צ'אן.

 

יו זכתה לתהילה בינלאומית כשהעפילה לתפקיד נערת בונד הנחשקת ב'מחר לנצח'. עכשיו, כשהיא כוכבת, המפיקים כבר לא מרשים לה לבצע את הפעלולים המסוכנים בעצמה - היא חשובה מדי. "זה כל כך מגביל", התלוננה, "כל הזמן אמרתי לבמאי: 'תן לי לעשות את הפעלול הזה, אני יכולה לעשות את זה' והוא עונה 'המפיקים יהרגו אותי אם אני אתן לך'.

 

ככה זה בהוליווד - אם אתה שווה משהו, מביאים מישהו שיחטוף את השבר במקומך . הקולגה ונדי ליץ' סיכנה את חייה על הסט של 'מחר לנצח' כיוון שמחירי הביטוח של יו העפילו לסכומים מטורפים. המפיקים פשוט פחדו עליה פתאום. ליץ', אגב, נשואה היום לאחד מבכירי תעשיית הפעלולים בהוליווד - היא פגשה אותו על הסט של 'סופרמן': הוא היה הכפיל של סופרמן, היא - של לואיס ליין.

 

הסיפור של מישל יו, שבנתה את עצמה בשתי ידיה ורגליה, מלמד הרבה על ההבדל בין תעשיית הקולנוע של המזרח הרחוק לבין זו של הוליווד. הכוכבים של המזרח מגיעים לעמדת כוכבות בעזרת כישוריהם הפיזיים האותנטיים ברוב המקרים. בארה"ב, כוכבי-הפעולה הגדולים ביותר מפחדים לנקוע את הרגל. הכסף הגדול מונע מהם להזיז מרפק בלי שיחת-נפש עם עורך-הדין והאמרגן הצמודים.

 

מריה קלי, הפעלולנית, רוכבת על סוסים, נוהגת באופנועים ומכוניות מירוץ, שולטת בצלילה, סקי מים ושלג, גלגליות, בייסבול, פוטבול, כדורסל, כדורעף, טניס, מומחית באמנויות לחימה ועמידה באש. לא הייתם מעדיפים לראות אותה בערב יום שישי במקום עוד בלונדה הוליוודית מפוצצת בסיליקון?

 

ברזומה של קלי שלנו יש למעלה ממאה וארבעים תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. בין השאר עשתה את העבודה השחורה לגברת מג ראיין (בסרט 'כשגבר אוהב אישה'), ג'וליה רוברטס (ב'לישון עם האויב') והלן האנט (ב'משתגעים מאהבה'). באתר איגוד כפילות הקולנוע בארה''ב מציעות את עצמן רבות נוספות לעבודה.

 

כמובן שלא כולן שורדות את הסיפור. הרשימה העצובה של הפעלולנים שנהרגו או נפטרו במילוי תפקידם מציגה את חלק מאלו שמתו כדי שאנחנו נוכל לפתוח את הפה בתדהמה בין הפופקורן לקולה.

 

אודיל אסטי, למשל, הפעלולנית הראשונה בצרפת, היתה הכפילה של בריזי'ט ברדו וז'אן מורו. הגברת ברדו חיה בעושר ואושר עד היום - אבל אסטי נהרגה בשנת 1980 מקפיצה קטלנית ממקום גבוה באיזור סט הצילומים. איך אומרים? אל תנסו את בבית, ואם אפשר - אל תנסו את זה בכלל.

 

אז לפני שאנחנו מארגנים הפגנות נגד בתי-המטבחיים הנקראים בשפת העם 'תעשיית הטלוויזיה והקולנוע', אולי רק כדאי שנזכור עד כמה אנחנו מעריצים כוכבות על פעלולים שמעולם לא ביצעו, ועד כמה קל לשכוח בדרך את הפועלות השחורות והשקופות של מדינת הוליווד.

 

 



מאמר מאת אורי ברייטמן
דוא"ל: UriBreitman@gmail.com

פורסם במקור ממש מזמן, בשנת 2000, במדור "מחשבים" של פורטל נענע (התוכן ירד מהרשת ולכן עלה לכאן כארכיון פרטי)


מאמרים נוספים

ארכיון מאמרים

בתוך הפלקס - ספר על גוגל, מאת סטיבן לוי

מנועי חיפוש, סימני מסחר, חופש הביטוי - עבודה סמינריונית

1967 - תום שגב

עזה כמוות - שלומי אלדר

הזכות להיבחר לכנסת במדינה פוסט-דמוקרטית

דע מהי גדר ההפרדה

דו"ח ששון - תקציר חוות הדעת בעניין מאחזים בלתי מורשים

האתר של אורי ברייטמן