קליק מי בייבי וואן מור טייםאיך הפכה בריטני ספירס לכוכבת מנועי החיפוש (רמז? סקס ו-mp3 הולכים מצוין ברשת) ויצרה תעשייה שלמה של אתרי-שנאה משגשגיםמאת: אורי ברייטמן (04/07/2000)לפני שנים לא רבות, לפני שבריטני ספירס הפכה למלכת הנוער העולמית ולאמפרייה המקיפה ספרים, בובות, דיסקים, חולצות, הופעות, מוזיאון מתוכנן וערימת אתרים, היא היתה רק בן-אדם. בריטני ספירס נולדה בדצמבר 1981 בקנווטד, עיירה קטנה בלואיזיאנה. כבר בגיל שמונה החלה את קריירת השירה בנסיון להתקבל לערוץ הטלוויזיה של דיסני, שלא עלה יפה בתחילה, אבל אחד המפיקים סידר לה סוכן בניו יורק. את השנים הקרובות של חייה היא בילתה באימוני ריקוד, שיעורי פיתוח קול, תפקידי תיאטרון קטנים ולבסוף הופעה בתכנית הטלוויזיה 'מיקי מאוס קלאב', שירדה מן המסך. בריטני כבר כמעט ויתרה וחזרה להיות כאחד האדם, אבל אז הכל השתנה. קלטת דמו שלה התגלגלה לידיו של מפיק בכיר, והוא החתים אותה על מה שנקרא "עסקת התפתחות": חיבור עם מפיק מוסיקלי חלקלק שיודע להפוך בני אדם רגילים לכוכבי-נוער. קבלו את אריק פוסטר ווייט, יצרן אלילים. הוא עבד עם בויזון, היי-פייב (לא ההרכב הישראלי, אלא הדבר האמיתי) וויטני יוסטון. ווייט חיבר אותה עם תותח שני שעבד עם הבקסטריט בויז, אייס אוף בייס ורובין. השניים הכניסו את ספירס למשטר אימונים ולא הסתכלו אחורה לרגע. כחלק מהמתקפה השיווקית, החליטו המפיקים לנצל את האינטרנט לטובתם. כמו ג'ניפר לופז בשעתה, שהצליחה לרתום את המדיום לצרכיה דרך האתר הרשמי ושילובו בוידאו-קליפים, עודד המנגנון שמאחורי ספירס את המעריצים לבנות 'אתרי בריטני' רבים ככל האפשר. המאמץ השתלם: ספירס החלה להעפיל מעלה-מעלה בכל מנועי החיפוש. תוך זמן לא רב הדיחה ספירס את פמלה אנדרסון וג'ניפר לופז מצמרת מצעדי המנועים והפכה לסייבר-בייב החדשה. אפשר לומר שהצלחתה של ספירס ברשת נובעת משילוב קטלני בין שני הדברים שהגולשים מחפשים יותר מכל: סקס וmp3. לאחר שפמלה עשתה הקטנת חזה, הגולשים חיפשו נערת-אמצע חדשה כדי לפתוח איתה את הבוקר במשרד - וספירס (שהשמועות על ניתוח להגדלת חזה עדיין רודפות אותה) נכנסה אל תוך הוואקום הזה בכל הכוח. אבל מה? באינטרנט, כמו באינטרנט, אי אפשר לנצח בכל החזיתות. קבלו שחקן חדש בזירה: גולשים ששונאים את בריטני ספירס, וזמן לא רב מאוחר יותר - גולשים שלא שונאים את בריטני ספירס, אבל מבינים שאם יבנו אתר-שנאה המוקדש לכוכבת - יזכו לרייטינג אדיר. לא קשה לאתר את טבעת אתרי-השינאה לבריטני. חלק גדול מהאתרים הללו נסגרו מסיבות שונות ומשונות: חלקם דרך לחץ של מעריצים שרופים, חלקם דרך ספקי השירות (כמו גיאוסיטיז ואמריקה און ליין שקיבלו תלונות מלקוחותיהם על תוכן האתרים) וחלקם עקב פחד מתביעות משפטיות מידי עורכי דינה של ספירס. במיטבם, אתרי-שינאה הם דבר נפלא. לא שיש לנו משהו נגד ספירס, אבל זה כיף לא קטן לקרוא את רשימת הכינויים המעליבים המוקדשים לה (המוביל הוא ללא ספק הכינוי "ביצ`ני"), לגחך מול ציטוטים מטופשים של הזמרת בראיונות ולהתפקע מצחוק מקריאת הדואר האלקטרוני שקיבלו בוני אתרי-השינאה ממעריצים פנאטים. בכל מקרה, אי אפשר שלא להעריך את רוח הלחימה של הבונים הצעירים. אחד משונאי-בריטני, שנאלץ לסגור את האתר, הכריז בלהט בעמוד השער שלו: "לא, לא הפכתי למעריץ של בריטני, עוד לא ניצחתם עדיין. ההערות שלכם לא השפיעו עלי בכלל, זה עדיין לא הסוף. אני רוצה להגיד לכל מנהלי אתרי השנאה נגד בריטני: אל תעשו מה שעשיתי! תמשיכו לרדת עליה!". תודו שיש לו תחושת שליחות, לילד. הפופולריות של אתרי השינאה נגד העלמה ספירס מדהימה בגודלה, כפי שמספר עוד מנהל אתר שנסגר: "עוד לפני שהיא פרצה, ניחשתי שבריטני הולכת להיות פופולרית. העליתי במהירות אתר קטן, ובהתחשב בתוכן ובעיצוב שלו באותה תקופה, אין לי מושג למה הוא הפך כל כך מבוקש. קיבלתי מעל 200 אלף ביקורים, יצרתי מאגר שונאים והכל בשנה וחודש!".
בתקופה בה בחורה בת 17 הופכת בין-לילה לאלילה בינלאומית, סמל-מין של תרבות הפופ ומליונרית לא קטנה בכלל, אולי זה לא פחות מוזר שבחורה אחרת, באותו הגיל, שיושבת בסופשבוע מול מחשב ובונה אתר שנאה קטן לכוכבת פופ לאומית -- זוכה ליותר ביקורים חודשיים מרוב האתרים המושקעים בישראל.
מאמר טכנולוגי מאת אורי ברייטמן
|