| היה או לא היה |
| יציאת מצרים, טוענים כמה חוקרים בתוקף, לא אירעה מעולם. מדובר בסיפור פנטסטי מדי, עמוס המצאות ושכלולים, וחסר כל הוכחות. יכול להיות שהם צודקים. מדוע חשוב לעסוק בשאלה כל שנה, ממש לפני שאנחנו מתיישבים ליד השולחן ומקריאים את ההגדה? |
|
|
עכשיו כבר אפשר לומר את זה בקול רם, ולא לספוג עלבונות מידי המון זועם: ספק רב אם יציאת מצרים אירעה כפי שהיא כתובה בתנ"ך ובהגדה. קל מאוד לפקפק בעצם התרחשותן של עשר המכות כאירוע אלוהי. למשל: התקפות של נחילי ארבה הן אירוע שכיח; גשמי-ברד הם לא אטרקציה חד-פעמית, וקיים תיעוד של מגיפות הפוגעות בעיקר בבני-איכרים העובדים בשדות – סוג של מכת בכורות. אך אפילו חילונים מושבעים מכחכחים בגרונם כששואלים אותם אם הם מאמינים ששני מליון יהודים (כך במקורות) יצאו ממצרים ושוטטו במדבר ארבעים שנה, עד כניסתם לארץ המובטחת.
הארכיאולוג הישראלי פרופ' זאב הרצוג שייך לאסכולה הקיצונית, המטילה ספק גדול באשר לעצם קיומה של תקופת המקרא, על כל מאורעותיה. להבנתו, כל אלו לא היו ולא נבראו. למה? כי אין הוכחות ארכיאולוגיות מוצקות. לשיטתו של הרצוג, עדיף להישאר ספקן פסימי, במקום להיות פתי המאמין לכל הכתוב על קלף או פפירוס. מדען המאמין ביציאת מצרים בגלל ביסוס ספרותי, משול לארכיאולוג מהעתיד שימצא עותק של הארי פוטר, ויפיץ את הבשורה: באנגליה חיו מכשפים אמיתיים!
הממסד הדתי בישראל, על כל שלוחותיו, מאמין באמונה שלמה באמיתות האירוע. העובדה שספר שמות כולל בתוכו אירועים פנטסטיים לחלוטין, שמקומם בספרי מדע בדיוני, לא מפריעה להם. מקל הופך לנחש? ישות אלוהית מקשיחה ליבו של מלך? עשר מכות-מדינה ללא תיעוד או הסבר? ים שנחצה לשניים ואז שב וסוגר על צבא שלם? אוכל שיורד מן השמיים? הכל הגיוני, על פי רבני ישראל. |
למה זה בכלל חשוב? השאלה המתבקשת היא, למה לדון בזה. מדוע אנחנו עוסקים כמעט כל שנה באמיתותו של אירוע ישן-נושן? התשובה איננה כה פשוטה. למעשה, היא עמוקה, ונוגעת לכל אחד מאיתנו.
ההתייחסות שלנו לסיפור היציאה מכתיבה חלק משמעותי מן התודעה שלנו – כבני-אדם, כיהודים וכאזרחים ישראלים. אם אנחנו מבססים את העתיד על סיפור מפוקפק מן העבר, אנו עלולים לשגות שגיאה קשה. אם אנחנו משכפלים את האתמול ללא הרף, המחר שלנו עלול לסבול מליקויים קשים.
כל מיתוס, אפילו אם הוא מקובל כמיתוס בלבד, משפיע על המציאות. הסיפור, על מסריו החבויים, מסייע להגדיר חלק מהתפיסות שלנו. אם מצרים היא הארץ המקוללת בה שועבדו אבותינו ללא רחמים – אולי אסור היה לכרות איתם הסכם שלום? האם 'שפוך חמתך על הגויים' היא דרך טובה לחיות את חיינו בשלווה? מן הסתם, זו דרך טובה להיכנס לצרות עם כל עמי האזור.
הסיפור יכול להיות שונה לחלוטין: כמה עשרות יהודים יורדים למצרים בגלל בצורת זמנית. הם מבסוטים מן העושר והשפע המצרי, ומחליטים לבנות בתים ולסגור מרפסת. שלושה-ארבעה דורות לאחר מכן, ה'פרעה' התורן נתקף שגעון-גדלות. הוא פותח בפרוייקט נדל"ן שאפתני, המתבסס על כוח עבודה זול והיעדרו של חוק שכר מינימום. כמה מאות יהודים מגיעים למסקנה שפרוייקט הפירמידות יכול להימשך גם בלעדיהם. הם מתחשבים בעובדה שהאימפריה המצרית סובלת ממשבר חקלאי עמוק, אורזים את הפקלאות ורצים אל המדבר. הפרעונים, עסוקים בבעיות פנים, לא טורחים לרדוף אחריהם. הטיול הקבוצתי נמשך, מן הסתם, חודשים ספורים, ולא 40 שנה. הוא הסתיים בארץ כנען, ללא אותות ומופתים. אם חי אי-פעם בחור ושמו משה – זה כבר לא ממש מעניין. |
התירוץ הגדול בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר במזון. שבטים קדומים, כמו ציפורים נודדות, הולכים אחרי האף. הגירסה שלעיל סבירה הרבה יותר מזו המתוארת בתנ"ך, שהביא שלל מעללים בלתי-סבירים בעליל. אבל יהודים רבים מעדיפים לתפוס את עצמם כקורבנות של ההיסטוריה, ולא כקומץ שבטים הנודד ממקום למקום בחיפוש אחר לחם, עבודה ויציבות פוליטית. מה אנחנו מרוויחים מהבלוף ההיסטורי שאנחנו מספרים לעצמנו מדי ניסן? תחושה נעימה של בידוד אתני, אולי: קצת זחיחות-דעת מהולה בשנאת-זרים פרנואידית, פנאטיות צדקנית, וכמה כופתאות בדרך.
צדקנות היא תכונה בעייתית, בעיקר בקרב עמים שעוסקים בפעילויות בלתי-צודקות בעליל. עם שמתמכר לפרנויה לאומנית לפיה 'תמיד רודפים אותנו, ותמיד אנחנו מנצחים', עלול לנתק מגע עם המציאות: לא תמיד רודפים אותנו בגלל שאנחנו יהודים. ולא תמיד אנחנו מנצחים. בהגדה כתוב שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - והקב"ה מצילנו מידם. הנסיון האישי של ניצולי השואה ובני משפחותיהם אולי לימד אותם לקח אחר, מורכב יותר.
הפתרון: לכתוב הגדה עצמאית. זה אולי לוקח זמן, אבל זה מעניק סיפוק רב, ומאפשר לצלוח את האירוע עם מעט עניין ומחשבה. במקום לרפרף על ההגדה (חותכים ישר לשירים, הא?) ולהרגיש אשמים, אפשר לשבת כמה שעות ולהכין מהדורה משפחתית מקורית. זה לא עולה כסף - בוודאי הרבה פחות ממה ששילמתם בסופרמרקט על ערימת המצות, שתמצא את מותה הטבעי (והמוצדק) בפח האשפה, מחכה לשביתה הגדולה. |
חפשו גם ב... האם יציאת מצרים אכן התרחשה?
התנך - מציאות או דמיון? (האייל הקורא)
פרשת שמות - פרשנות חילונית מאת צופיה מלר |
|
|
|
|
