טיפים והמלצות למטיילי קובה
לפני כחודש (נובמבר 2004) שבתי מטיול בן שבועיים עם אחותי לקובה. הטיול לא שולב במסגרת טיול למרכז אמריקה וכו', אלא היה הגשמת חלום במסגרת חופשה רגילה מהעבודה... הטיפים שאביא כאן רלבנטיים לטיול "בנות" בתחבורה ציבורית, לבעלי תקציב סביר בהחלט המעונינים לישון בקאזה פרטיקולר ונכונים לזמן שבו נכתבו (דהיינו, נובמבר 2004).
טסתי מהארץ בכרטיס משולב של אל על ואייר אירופה דרך מדריד להוואנה (1097$ כולל מסים) וגם החזרה היתה מהוואנה (הם לא טסים לסנטיאגו). אייר אירופה היא חברה טובה למדי, לא מדייקת בהמראות (מחלה מוכרת של נמל התעופה במדריד) אך באופן מוזר נוחתת די בזמן.
שבועיים בקובה הספיקו לנו בהחלט. איננו מה"שורצות" בכל מקום ולכן זו יכולה להיות סיבה אפשרית, אך לאחר שבועיים של הצקות חוזרות ונשנות מצד קובנים מכל הסוגים, היתה זו הקלה מסוימת לחזור הביתה. לאחר טיולים רבים ברחבי עולם, חלקם תרמילאיים וחלקם לא, אני יכולה להגיד בוודאות שזהו הטיול המעניין ביותר שהיה לי עד היום, אם כי לא המהנה ביותר שחוויתי.
הרבה מאד מהציפיות וההשערות שהיו לי לגבי קובה לא התממשו. לדוגמא: הייתי משוכנעת כי הרבה מהקובנים עניים ורעבים, אך הופתעתי לגלות אנשים שבעים ואפילו שמנמנים קלות לאחר נישנושים עקביים של פיצות וגלידות למיניהן הנמכרות בפזוס בכל פינת רחוב. כמו כן, לאחר שהזהירו אותנו שכל המוזיקה שנשמע בקובה מיועדת לתיירים וכו', נוכחנו לדעת שגם אם מקומות מסוימים אכן מיועדים לתיירים, המוזיקה בקובה היא פשוט דרך חיים והקובנים שמחים לכל הזדמנות להפגין את כישוריהם המוזיקליים ולרקוד סלסה. בסנטיאגו דה קובה ראינו הרבה אנשים רוקדים להנאתם בתוך בתים, ברחוב, על גדרות - ככה סתם, בלי סיבה מיוחדת. את שאר התובנות אני אשאיר לכם לחוות ולגלות בעצמכם.
למי שמטייל לבד קצת קשה יותר למצוא פרטנרים בקובה כמו בטיול תרמילים רגיל ליעד פופולרי. הסיבה לכך היא שבקובה אין אכסניות נוער או אתרי קמפינג, המהווים מקומות מפגש נפוצים. מי שישן בבתים של אנשים, במיוחד כאלה שאין להם יותר מחדר אחד להשכרה, יתקשה יותר למצוא שותפים. רוב המטיילים בקובה הם אנשים מבוגרים יחסית לאוכלוסיית התרמילאים הישראלית, אך כמובן שמוצאים גם אנשים צעירים. שמנו לב שבאופן מוזר ובניגוד לשאר העולם, מטיילים לא נוהגים לתקשר כ"כ אחד עם השני. יחד עם זאת, העברנו ערבים מהנים בכל מקום אליו הגענו עם אנשים מכל העולם בקאזה דה לה מוזיקה, בקאזה דה לה טרובה ובמקומות בילוי נוספים.
וכעת לאדמיניסטרציה:
בחרנו שלא לשכור רכב כדי לחסוך דאגות מיותרות ולאחר שהבנו שהאוטובוסים של ויאזול אמינים ומדייקים ברוב המקרים. לטיול בן שבועיים, בו רצינו להספיק לראות דברים מסוימים ולחסוך "פאשלות" מיותרות שיבזבזו זמן, הבחירה התבררה לגבינו כנכונה. פגשנו אנשים ששכרו רכב לטיול בן שבועיים והיו מרוצים מאד, ולכן אין ספק שעל כל אחד להחליט מה נכון לגביו. באתר של ויאזול מצאנו את שעות היציאה של האוטובוסים ואת המחירים ולפי זה תכננו את המסלול. ניתן להזמין מקומות דרך האתר (נוסה פעם אחת בהצלחה). האוטובוסים נוחים וקרים (תביאו משהו ללבוש...) ומי שמעמיס לכם את התיק ואף פורק אותו מן האוטובוס, לעיתים לא יסכים לעשות זאת ללא טיפ...
המסלול:
יום 1: נחיתה בלילה בהוואנה. לא לשכוח להזמין לילה ראשון מהארץ (אפשר להציג אישור אימייל מקאזה פרטיקולר מורשית). ישנו אצל מריה אלנה (הפרטים שלה מופיעים בהרבה טיפים אחרים כאן באתר). היא אישה נחמדה מאד ויש לה שני חדרים להשכרה. הבעיה המרכזית היא שבדירתה הענקית יש רק חדר אחד של שירותים ומקלחת (ביחד!) אותו חולקים כל דרי הבית כולל האורחים. קצת מעצבן לחכות בבוקר לשירותים, אך המיקום של הדירה בוודאדו, דקה מהמאלקון, מצוין, והסביבה בטוחה מאד.
יום 2: הוואנה. טיילנו במאלקון, מוזיאון המהפכה, העיר העתיקה, ראינו הופעת רחוב מצוינת בככר הקתדרלה שבקצה רחוב אוביספו והשלמנו שעות שינה לאחר יום הטיסות המפרך.
יום 3, 4: ויניאלס. נסיעה באוטובוס ויאזול לויניאלס (יציאה ב- 9:00, 12$ לאדם). הכפר ממוקם בעמק יפהפה בו מגדלים טבק. בחודש נובמבר רק שותלים את השיחים ולכן קרוב לוודאי שלא תזכו לראות את שדות הטבק במיטבם. הלכנו ברגל אל הציור הפרהיסטורי הענק המצויר על הר (שעה לכל כיוון) ושתינו בירה על יד הבריכה בכפר נופש לקובנים הצמוד לציור. למחרת שכרנו אופניים לכל היום ורכבנו למערה האינדיאנית וגם קצת בסביבה. המערה האינדיאנית מתויירת מאד וניתן לשוט בתוכה (5$ כניסה, 50 סנט דמי שמירה על האופניים).
בניגוד לכל המערות שביקרתי בהן בחיי, מערה זו חמה! בויניאלס מומלץ לשבת על כיסאות הנדנדה במרפסת של המארחים שלכם ולצפות בחיי הכפר חולפים מולכם (בכל בית יש כסא נדנדה אחד לפחות ולפחות סבתא אחת...). ממש כמו בישראל לפני כמה עשרות בודדות של שנים, כל החיים מתנהלים בחוץ וברחוב: ילדים משחקים אחרי ביה"ס, שכנות מנהלות שיחה בצעקות ומחליפות ביניהן כל מיני מצרכים חסרים ואח"כ רודפות אחרי הילדים שיבואו לארוחת ערב. השיתוף נכר בכל פינה: דווקא לרופאת השיניים אצלה התארחנו לא היה בבית טלפון, לכן היא מטלפנת מבית שכנתה. לאותה שכנה אין מקלחת ולכן היא ובנה הקטן מתקלחים בכל יום אצל הרופאה...
חיי הלילה בויניאלס מורכבים משלושה מקומות נחמדים שכולם מדלגים ביניהם. אפילו חברי הלהקה המצוינת שמנגנים במקום אחד, רוקדים אח"כ סלסה במקום אחר. בויניאלס מצאנו את רקדני הסלסה הטובים ביותר בקובה ששמחים מאד לרקוד עם כל תיירת (וללוות אותה בערב, ולצפות לה גם למחרת...).
בויניאלס ישנו אצל מריה לואיזה, רופאת השיניים של הכפר, עליה המליצה מריה אלנה. החדר היה סביר אך יקר למדי וכך גם הארוחות (9$ לארוחת ערב!).
יום 5: נסיעה חזרה להוואנה בויאזול (יציאה ב- 13:30, 12$ לאדם). בהוואנה טיילנו באזור האוניברסיטה המטופחת מאד מבחוץ, אך הצצנו לחדרי הכתות וראינו את תנאי הלימוד הבלתי נסבלים. משם המשכנו לככר המהפכה, אליו צמוד בניין משרד הפנים המעוטר בפניו של צ'ה גווארה. ברבע לתשע בערב צפינו בטקס חילופי המשמר ויריית התותח המסורתית במבצר סן קרלוס דה קבניה (6$ כניסה לתיירים, 6 פזו למקומיים!). במתחם המבצר יש שוק מזכרות וכל מיני תצוגות קטנות. בערב הסתובבנו באזור רחוב 23 בוודאדו (זהו רחוב ראשי) וביקרנו, בין השאר, במועדון הג'ז המצוין La Zorra y El Cuervo (רחוב 23 פינת 0. 10$ דמי כניסה מתוכם 5$ עבור שתיה). הגלידריה המפורסמת Coppelia נמצאת ברחוב 23 פינת L (מול מלון הוואנה ליברה) ומשתרעת על פני פארק שלם. אם תבואו בשעות היום תוכלו לשלם בחלק מהדוכנים בפזו, אך בלילה תאלצו לשלם בדולרים. מול הגלידריה נמצאת פיצריה די סבירה בסגנון מערבי.
יום 6, 7, 8: טרינידד. נסיעה לטרינידד באוטובוס ויאזול (יציאה ב- 8:15 וגם ב- 13:00, 25$ לאדם). בטרינידד מומלץ להסתובב בעיר העתיקה. לצלמים שביניכם - הגיעו בשעות אחה"צ - השמש אידיאלית לצילום וצבעי הבתים חזקים מתמיד. ניתן לקחת טיול סוסים למפלים (יש כל מיני - תוודאו שאתם מגיעים למפלים שאתם רוצים). הטיול עולה כ- 15$ + 6$ דמי כניסה לפארק הלאומי, יציאה בד"כ ב- 9:00 וחזרה בסביבות 15:00. כמו כן כדאי לנסוע לחוף אנקון היפה (בערך 2$ לאדם לכל כיוון במונית). אם תשובו מאוחר מהחוף ולא יהיו מוניות, כדאי להסתייע בצוותי המלונות הסמוכים להזמנת מונית. אל תשכחו חומר נגד יתושים משום שאחה"צ המקום מתמלא בזבובונים ויתושים. במרכז העיר ישנו מפעל סיגרים, ככל הנראה במיקום שונה מהמקום אותו מתארים מדריכי הטיולים. במקום כשלושה פועלים המדגימים הכנת סיגרים.
את חיי הלילה בעיר מתחילים בקאזה דה לה מוזיקה, אח"כ עוברים לקאזה דה לה טרובה הטובה בהרבה (כל להקה שמופיעה דורשת את הטיפ שלה) וישנם מקומות נוספים. אם תצליחו להכנס לאחד ממקומות הבילוי למקומיים כמו הגלידריה "תותים ושוקולד" (ע"ש הסרט) שהופכת לדיסקוטק בערב, מובטחת לכם חוויה מעניינת. כמו כן, בקצה העיר פועל בסופי שבוע דיסקוטק בתוך מערה.
בטרינידד ישנו אצל גיני וחואן המקסימים: Yini Ines Saroza Marcos, Andres Berro Macias #76 / Pepito Tey y Abel Sta Maria, Trinidad. טלפון: 3795. הם משכירים חדרים לתיירים רק כשנה, ולכן הם המשקיענים ביותר מבין כל בעלי הקאזות אצלם התארחנו וחואן הנו שף בחסד.
יום 9: נסיעה לסנטיאגו דה קובה עם ויאזול, במשך כ- 12 שעות. האוטובוס עוצר בהרבה תחנות, למי שמעוניין לרדת בדרך (יציאה ב- 8:15, 33$ לאדם). האוטובוס מגיע בלילה וכדאי להזמין מקום לינה מראש.
יום 10: סנטיאגו דה קובה. העיר היחידה בקובה בה המארחים שלכם ימליצו לשמור טוב על החפצים שלכם ולא להסתובב לבד בלילה. אווירת הקרנבל שחל כל שנה בחודש יולי מורגשת בכל רחבי העיר גם בנובמבר. אנשים מכל הגילאים רוקדים להנאתם בחצרות הבתים, על גדרות, עם מוזיקה ובלעדיה. מומלץ לבקר ביום ראשון במוזיאון הקרנבל (2$ דמי כניסה), בו מתאמנת להקה מקומית לקראת הפסטיבל וגם התיירים זוכים להנות מכך.
על גג מלון קאזה גרנדה הצמוד לפארק סספדס ולקתדרלה ישנו באר-מסעדה עם נוף יפה של כל סנטיאגו, העמק בה נמצאת והמפרץ הצמוד לה. מחיר: 2$ דמי כניסה, המקוזזים אם תזמינו משהו. בעיר הרבה ככרות קטנות עם אווירה אירופית משהו. ברחוב Rabi entre Jose de Diego Princesa y Garcia San Fernando נמצא מקום קובני נעים להאזין בו למוסיקה - Casa de las Tradiciones, קצת דרומה אחרי מדרגות פדרה פיקו. קובנים מכל הגילאים קמים מבין הקהל, כל פעם מישהו אחר, ופוצחים בשירה, עם או בלי ליווי. רוב הקהל מקומי, האווירה נהדרת והקירות אפילו מכוסים בקריקטורות.
בסנטיאגו ישנו אצל Rafael Velar ואישתו גריסל דוברת האנגלית. Bartolome Masso 125 e/ Padre Pico y Tte. Rey, Santiago de Cuba טלפון: (5322)622538. יש להם שני חדרים להשכרה, שתי סבתות ואפילו אפשר לאכול אצלם שרימפס. חברים שלהם יקחו אתכם מתחנת האוטובוס במכונית אמריקנית ישנה.
יום 11, 12, 13: נסיעה בויאזול לברקואה (יציאה ב- 7:30 מהתחנה שנמצאת בדיוק מול ככר המהפכה, 15$ לאדם). ברקואה היא עיירה קטנה ומקסימה אשר נמצאת באזור עם מיקרו-אקלים נפרד מקובה. יורד בה הרבה גשם באופן יחסי (כ- 2,000 מ"מ בשנה), לכל אורך השנה. מקומי אמר לנו שבברקואה, בגלל הגשם, עדיף לא לתכנן - פשוט לעשות, וכך נהגנו. מומלץ לקחת טיול מאורגן באמצעות סוכנות הנסיעות היחידה בברקואה, עם המדריך ראול, למטעי קוקוס וקקאו, לנהר היומורי ולכפר הדייגים (18$ לאדם. אם יש יותר מששה אנשים, המחיר יורד. יציאה ב- 9:00, חזרה בסביבות 15:00).
ראול בן ה- 28 דובר אנגלית מצוינת, שופע ידע וסיפורים ומעריץ גדול של פידל קסטרו. מסתבר שברקואה קרובה מאד להאיטי, וספינות מהגרים מהאיטי לארה"ב נסחפות בימי סערה אל חופי ברקואה כדבר שבשגרה. בברקואה נמצא מפעל השוקולד היחיד בקובה, משום שזהו המקום היחיד בו גדל קקאו. קרוב לוודאי שהמארחים שלכם יגישו לכם שוקו מעולה ועשיר לארוחת בוקר. אם תלכו לקאזה דה לה צ'וקולטה ליד הכנסיה ותשכנעו את המלצרית, יובילו אתכם לחדר אחורי, יסגרו אחריכם את הדלת ויסכימו למכור לכם, לאחר מיקוח כמובן, את אבקת הקקאו המעולה. את השוקולד עצמו ניתן לקנות מספסרים ברחוב או בחנות המלון El Castillo הניצב מעל העיירה וממנו גם נשקף נוף יפה. בכל יום בשעה 10:00 בדיוק, יוצא מהפינה הדרום מערבית של ככר הכנסיה מיניבוס אל חוף מגואנה היפה, המרוחק כ- 22 ק"מ מברקואה. המיניבוס שב לברקואה בשעה 16:30 בדיוק (2$ לאדם לכל כיוון).
המקום הטוב ביותר בברקואה לבילוי ערב הוא קאזה דל לה קולטורה (ולא קאזה דה לה טרובה הממוסחרת יותר). אחת הלהקות הטובות ביותר שראינו הופיעה שם. מאוחר בערב נודדים כל הצעירים לדיסקוטק אל-רנקון.
הקאזה הטובה ביותר בה שהינו בקובה היתה בברקואה, וכך גם הארוחות: מנואל דה חזוס ואשתו רפאלה מוצאים את האיזון המושלם בין הרגשת משפחתיות חמה לבין מתן פרטיות לאורחיהם. יש להם בת יחידה חביבה כבת 14 וכלבת מהפכה ידידותית וקומפקטית בשם ניניה. האטרקציה המרכזית היא גג פתוח עם נוף לים וסוכת גפנים. Mauel de Jesus dela Torres, Raul Cepero Bonilla No. 33 (alto) % Marti y Rodney Coutin, Baracoa, טלפון 02143624.
יום 14: טיסה מברקואה להוואנה בחברת קובנה. הטיסה היתה במטוס אנטונוב רוסי ישן המכיל 48 מושבים (למעשה אוטובוס מעופף), יצאה בשעה 12:00 ונחתה (בשלום) בהוואנה כעבור שעתיים לערך, כל זאת תמורת 128$ לאדם (הוזמן עוד בארץ). למעט 4 התיירים שהיו על המטוס והיו חרדים למדי, שאר הקובנים היו לבושים לטיסה כביום חתונתם ונראו מרוצים מאד. הטיסה עולה קצת פחות מכפול מאשר נסיעה באוטובוסים חזרה להוואנה, שתערך יום שלם, ולמרות חוסר הנעימות שבעניין, לדעתנו היא עסק מאד משתלם.
הנה לוחות זמנים של טיסות פנים בקובה של חברת קובנה. נשאר לנו חצי יום בהוואנה, אותו בילינו במיראמר - אזור השגרירויות ובתי העשירים בו נמצאים מבנים יפהפיים ומובטחות לכם מספר שעות של שקט ללא הצקות.
יום 15: השלמות שונות בהוואנה, כולל רכישת סיגרים במפעל הסיגרים שמאחורי הקפיטוליו. לדעתנו לא משתלם לערוך סיור במפעל עצמו (10$ לאדם) משום שבמקומות אחרים, כמו טרינידד, ניתן לצפות בהכנת סיגרים בחינם או תמורת תשלום זעיר. בפאב "לה פלורידיטה" בו שתה המינגווי את הדקירי שלו, שותים היום רק תיירים במחיר מופקע. המסעדה והפאב "לה בודגיטה" שם שתה את המוחיטו שלו, עדיין שומרים על אותנטיות מסוימת.
הטיסות לאירופה ממריאות בערב, כך שיש למעשה חצי יום לסייר בעיר. הטיסה מהוואנה למדריד של אייר אירופה נוחתת בצהריים במדריד ויש כעשר שעות עד לטיסה לישראל, אותן מומלץ להעביר בעיר ולא בשדה התעופה.
ולסיום, כמה טיפים והמלצות כלליים:
אל תסתובבו עם שעונים וכך חינטרוס לא ישאלו אתכם מה השעה וימשיכו ללוות אתכם אח"כ.
כדאי ללמוד כמה מילים בספרדית - כל מילה שתלמדו עוזרת! (מומלץ: הספר "ספרדית בשפה פשוטה").
מדריך טיולים טוב: Footprint Cuba מהדורת 2004. כמו בטיולים אחרים שלי, גם כאן נוכחתי לדעת שאין מדריך טיולים מושלם, והשילוב בין מספר מדריכים מביא לתוצאות טובות. מדריך טוב נוסף: בהוצאת Moon.
בכל תחנה מרכזית ממנה יוצאים האוטובוסים של ויאזול, יחכו לכם נהגי מונית שיקחו אתכם ליעד באותו המחיר בדיוק. מומלץ לסולדים מאוטובוסים ולמי שרוצה לחסוך עוד קצת זמן או להגיע ליעדים אליהם ויאזול לא מגיעים.
כדאי לפרוט רק דולר או שניים לפזו. אפשר לעשות זאת באופן פשוט: קונים פיצה או גלידה ברחוב, משלמים בדולר ומקבלים עודף בפזו.
בשדה התעופה חיילים חוקרים באופן שרירותי תיירים תמימים. אותי חקר חייל במשך כ- 45 דקות ליד מסוע המזוודות, באנגלית עילגת, שאל שאלות מעצבנות ורשם את כל החותמות שיש לי בדרכון. אנשים שפגשנו במהלך הטיול העידו שזה קרה גם להם ואפילו באופן מדוקדק יותר (כולל פתיחת המטען).
כדאי לברר מראש את מחירי הלינה והארוחות בקאזות כדי שלא יהיו הפתעות לא נעימות בסוף.
טלפון סלולרי של אורנג' קלט בכל מקום יישוב גדול. שיחות נכנסות קצת קשה לקבל, SMS שולחים ומקבלים בקלות ושיחות יוצאות מהמכשיר (כמה מפתיע...) הן באיכות מצוינת.
בתחנת האוטובוס של ויאזול כדאי להתייצב שעה לפני זמן היציאה המשוער, גם אם יש הזמנה מראש, כי האוטובוסים לפעמים מתמלאים.
אם לא תתנו טיפ לנהגי מוניות, הם לא ישיבו לברכת השלום והתודה שלכם.
בנות, למרות חוסר הנעימות בהצקות החוזרות והנשנות מצד הגברים הקובניים, קרוב לוודאי שהם יסתפקו בהערות בלבד ולא ינסו גם לגעת.
כדאי לקחת אתכם נייר טואלט לכל מקום, משום שאין כזה בנמצא בשירותים ציבוריים, במוזיאונים, באוטובוס וכו'.
אם המארחים שלכם בטרינידד לא נותנים לכם מפתח ומחכים לכם בלילה עד שתחזרו, הסיבה לכך היא שהם מפחדים שתביאו אתכם אורחים (מקומיים או לא). אם קורה לכם משהו בגלל זה, האחריות היא של המארחים, שעלולים לאבד את רשיון הקאזה שלהם ולחטוף קנס.
הביאו כמות גדולה של פילמים, סוללות ואביזרי צילום נוספים מהארץ - אין בנמצא, ואם יש - המחיר מופקע.
בזמן ששהינו בקובה התחלף המטבע, וכעת לא ניתן לשלם עוד בדולרים אמריקניים אלא בדולר קונברטיבל בלבד (דולר קובני), בנוסף לפזו. הביאו אתכם אירו או ליש"ט או דולר קנדי והחליפו חלק כבר בשדה התעופה (כדי שתוכלו לשלם במונית). אל תשכחו להפטר משאריות הדולרים הקובניים לפני שתעזבו את קובה - הם שווי ערך לכסף של מונופול ולא ניתן להחליף אותם בשום מקום אחר בעולם.
טיול נעים!
|